על אף שהותירה את רצועת עזה בחורבן מוחלט, עם מניין הרוגים חסר תקדים והרס של תשתיות, בתי ספר ובתי חולים, הרי שמבחינה תדמיתית הסתיימה המלחמה בעזה בניצחון ישראלי מוגבל בלבד. מדינות ערב והארגונים הפלסטיניים הצהירו שימשיכו להיאבק בישראל וסירבו לאמץ את הצהרת בלפור ותכנית אלון כבסיס לשלום אזורי צודק ובר-קיימא. הייתה זו רק שאלה של זמן עד שהטרור הערבי ייאלץ את ישראל לצאת למבצע נוסף וסופי, לשיקום כוח ההרתעה שלה באזור.
בתום חודשים ארוכים של הבלגה ישראלית על הפרות סדר חוזרות ונשנות במזרח ירושלים, ואחרי שבועות ארוכים של הכנה חשאית, יצאה ישראל למבצע "תירס חם". כלקח מהמערכות הקודמות, הוגדרו למבצע מטרות צנועות: מיטוט תשתיות הארגונים הפלסטיניים במזרח ירושלים, פירוק הציר המתהווה בין ועד השכונה בענתא למפקדת הכוחות המשולבים של אל-קאעידה באזמאחבאר ו"יצירת מאזן אימה גיאו-פוליטי חדש, שבו אף אחד לא מתווכח עם ישראל" – כפי שנכתב בהחלטת הממשלה.
מכת הפתיחה, שמועדה לשתק את מערך הנ"ט והנ"מ של האויב, הונחתה בין שישי לשבת, במה שנודע כ"ליל-הקפצונים": מטוסי חיל האוויר השמידו בו-זמנית את כל מלאי החזיזים שבחנות הצעצועים של מוסטפא וכן מצבור בקבוקי תבערה שהורכב על ידי נערי שועפאט. זוהו פגיעות מדויקות. ועדת בדיקה פנימית הוקמה בחיל האוויר על מנת לבדוק נזק קל שנגרם לחומת ההפרדה בלב שכונת אבו-דיס. בצה"ל ציינו בסיפוק שכל הטייסים שבו בשלום לבסיסם, וייחסו את ההישג לסדרת האימונים המפרכת שעברו הטייסים קודם שיצאו למבצע.
גם בחזית העורף נלמדו לקחי המערכות הקודמות. פיקוד-העורף נערך מזה זמן לאפשרות של הסלמה בגזרת ירושלים המזרחית. בזכות מערך האזעקות המשוכלל, מיפוי המרחבים המוגנים וההוראות המפורטות והיעילות שחולקו מבעוד מועד לתושבים, לא נרשמו כל אבידות בנפש ממטחי האבנים שהושלכו מדי יום אל השכונות היהודיות.
עם זאת, התמשכות הניסיונות הפלסטיניים לשבש את שגרת החיים בירושלים חייבה את ממשלת ישראל להעמיק את הפעולה. "אין מלחמה סטרילית" הסביר ראש הממשלה בנאום מיוחד לאומה, שעות אחדות לאחר שכוחות שריון וחי"ר ביתרו את רחוב סלאח-א-דין במזרח העיר לשבעה חלקים והחלו בסריקות מבית לבית במטרה לאתר רוגטקות וטלפונים מגביעי-אשל.
מבצע "תירס חם" תפס כשהיא בלתי מוכנה את הסתחבקות השמאל החדשה, שמיהרה לסמוך את ידיה על "פעולה אווירית כירורגית", תוך שהיא מזכירה לכל באי-עולם כי הדרך היחידה להביא ביטחון לאזרחי ישראל היא משא-ומתן אמיתי על הסכם קבע לסיום הסכסוך, על-פי המתווה שהושג עם שני ערבים נחמדים מרמאללה במלון "ג'פטו" בפירנצה שבועות אחדים קודם לכן.
אולם אין ספק שהלקח החשוב ביותר שהופק מהמערכות הקודמות היה בחזית ההסברה: ישראל פינתה מירושלים מבעוד מועד את כל העיתונאים, עובדי הסיוע ומי שנמצאו בכליו מצלמה או טלפון סלולרי והכריזה על העיר שטח צבאי סגור. עם זאת, אל הרשתות הזרות דלפו דיווחים בדבר נפגעים שעל פי מקורות פלסטיניים לא היו מעורבים בלחימה, דבר שהסב מבוכה קלה למשרד החוץ. אתגר ממשי יותר להסברה הישראלית בחו"ל היה טענות האו"ם כי חיל-האוויר הפציץ את מטה המשקיפים שלו בארמון הנציב. מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "על פי מידע מודיעיני המקום שימש למגוריו של הנציב הבריטי, שעשה יד אחת עם הגרועים שבאויבי ישראל".
-
אבנר עפרת
-
כמה מילים
-
הצטרפו ל 46 מנויים נוספים
-
מדורים
-
הרשימות האהובות עליי
-
ארכיון
-
רשימות אחרונות
-
תגובות אחרונות
- יאיר על כמה מלים על שלי פריד
- תהילה על נאום תשובה למפיקת גל"צ
- אבנר עפרת על נאום תשובה למפיקת גל"צ
- איתמר על נאום תשובה למפיקת גל"צ
- צביקה על נאום תשובה למפיקת גל"צ
-
סינדיקציה באמצעות רסס
-
© כל הזכויות שמורות
כל הזכויות על התכנים המופיעים באתר זה שמורות לאבנר עפרת ומוגנות כחוק.
תגובות
.
מעשר בבוקר צעדה בהפגנה של קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג עם בלוק נגד המלחמה בעזה.
בשתים בצהריים מול כנסיית הזכרון בברייטשיידפלאץ, מול הקהילה היהודית שתומכת באסון בעזה.
בוא, זה חשוב.
פרטים:
http://www.juedische-stimme.de/
מובן שיש לשקול את העניין לאור העמדה הישראלית הנושנה ולפיה 'לא מדברים תחת אש', 'אם אין אש, למה לדבר?', 'היי אחי, תעביר את האש'. כזכור, ישראל מעולם לא נתנה לאומות העולם להכתיב לה את התנהגותה (טוב, חוץ מהאמריקאים, אבל ג'ורג' הוא כזה חברה'מן). ובכלל, לפני שהצרפתים מטיפים לנו מוסר, אולי כדאי שיסיימו עם הכיבוש באלג'יר? אנטישמים!
תודה על מעט רוח טובה בימים של אפלה וקונצנזוס חמים-עד-חנק.
מעבר לאירוניה, לסרקזם, ללגלוג על מי שמונעים בגופם פגיעה גם בך וביקיריך (לא משנה כמה פעמים תגיד לעצמך שלא, כל עוד לא הקמת צבא אחר, הם עושים בשבילך את העבודה).
מה אתה מציע????????????????
הרי יכולתי לכתוב סיפור חלופי, אולי אפילו יותר מתוחכם, על העתיד לאור חוסר נקיטת פעולה נגד חמאס.
יש המון חומר בנושא
אני מגדיר את עצמי אדם חושב מאגף השמאל-מרכז. וככזה אני בעד הפעולה הצבאית אבל גם מאוד מנסה להבין את הצד השני , את זה שמתנגד לו מכל וכל
האידיאליזם העיוור של "אל תפגעו בחפים מפשע" או ב"יש דרך אחרת" מקסים וראוי לשבח אבל הוא בדיוק זה – עיוור.
זה לא קל להזדהות עם החזק , הכובש והמצב ברצועה הוא אשמתנו , אבל לא אשמתנו הבלעדית.
עם כל ההפגנות נגד הפעולה הישראלית לא הייתה הפגנה אחת כשפעילי חמאס רצחו פעילי פתח , כשעיתונים נסגרו שם או כשטילים הוטלו על ישובים.
איפה הם היו? המכונים וארגוני זכויות האדם והדואגים כל כך לשלום אזרחים חפים מפשע
ישנה מורכבות , אבל אל לנו נשכח שיש פה צד אחד שבז לעקרונות דמוקרטיים , לזכויות אדם , לזכויות נשים , לשלום.שיורה טילים מבתים של אנשים חפים משפע, ששם ילדים כמגן אנושי יש צד ששם לו כאחד מהמטרות שלו את ההתנגדות והאיבה לישראל
החלטנו לצאת למלחמה , כן לעוד אחת , אחרי שכבר קצו כ-ל הקיצים
אני מאמין שכשתיגמר המלחמה צריך לצאת מכל ההתנחלויות , מכל השטחים ולהשאיר את הפלשתינים , כמו כל עם עלי אדמות , לגורלו. לפתוח את המעברים , לפתוח את הגבולות ולומר להתראות
עד אז שקט – יורים. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. יש מלחמה.