לפני תשעים שנה

הדבר היה בארבעה באוגוסט 1914. הרייכסטאג בברלין הסכים פה-אחד על הכרזת מלחמה נגד צרפת. פה אחד – איש לא נמנע. גם לא קרל ליבקנכט מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שכמו ז'אן ז'ורס בצרפת היה קול יחידי כמעט בשמאל נגד המלחמה, ושקיבל עליו את המשמעת הסיעתית. ארבעה חודשים אחר-כך חזר בו והצביע נגד המשך המלחמה –היחיד בין מאות צירים. עד חג המולד אמורים היו הרי החיילים לחזור הביתה.

וכמו ז'אן ז'ורס בצרפת, כך גם ליבקנכט בגרמניה לא יכול לגל הלאומנות ששטף את היבשת, לטירוף המלחמה, לברק שבעיני הגנרלים ולנצנוץ שעל קסדותיהם המצוחצחות, להתלהבות של משוררים ואינטלקטואלים מאותו פרץ פתאומי של רגש נעלה – פרץ שנמשך ארבע שנים ועסק בהזזה חוזרת ונשנית בת כמה מטרים של קו החזית בורדן ועל הסום. ז'ורס היה לקורבן הראשון של הפטריוטיזם: ערב פרוץ המלחמה נרצח בידי כמה מקנאי הימין. ליבקנכט, יחד עם רוזה לוקסמבורג, נרצח בברלין היום לפני תשעים שנה.

את המלחמה לא הצליחו שני מנהיגי ברית ספרטקוס הגרמנית למנוע. הם ביקשו לפחות להקים מתוך הריסותיה את המהפכה: יומיים לפני הפסקת האש המיוחלת של 11.11, בתאריך שמאז זכור בעיקר בזכות אירועים אחרים, הכריז ליבקנכט מעל שער הארמון הפרוסי הגדול שבברלין על "הרפובליקה הסוציאליסטית החופשית". וזה כל מה שנשאר מאותה מהפכה – השער. ב- 1951, כשהרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית הרסה את אותו ארמון – "סמל למיליטריזם הפרוסי" – ניצל רק השער, זכר לאותו נסיון מהפכה.

לא בידי בריונים מזדמנים נרצחו ליבקנכט ולוקסמבורג, אלא בידי כמה חיילים, לאחר שנעצרו. ימים סוערים היו אלה בברלין – ימים של קרבות רחוב ושל המוני חיילים משוחררים ומיואשים, של תחושת השפלה עמוקה. את ההמחשה הטובה ביותר להם – למצוקה ולרעב, לא לאוונגרד ולאמנויות המזוהים היום כל כך עם אותה רפובליקת ויימאר – את ההמחשה הטובה ביותר השאירה אחריה קתה קולוויץ, שבפסלים, פלקטים וליתוגרפיות תיארה ייאוש, שכול וסבל. ליתוגרפיה אחת הקדישה גם לזכרו של האיש שהציל את כבודו של השמאל בשעת המבחן – והכישלון – הקריטית ביותר שלו, השעה שבה האחווה האנושית הרכינה את ראשה אל מול נאמנות לאומנית כוזבת. והשעה הזו היא-היא, כך חוזר ומסתבר תמיד, מורשתו האמיתית של השמאל.

קתה קולוויץ – אשכבה לקרל ליבקנכט, 1919

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  ביום 15 בינואר 2009 בשעה 17:07

    ואנחנו נידונים לחזור על ההיסטוריה כל פעם מחדש מתוך הסירוב העמוק שלנו ללמוד ממנה משהו.

  • גיל  ביום 15 בינואר 2009 בשעה 17:39

    ואתם גוזרים גזירה שווה בין אז להיום ?
    בין מלחמה בין שתי מדינות גדולות לבין מדינה למול ארגון טירור ?
    בין חופש הביטוי וכמות הדעות המדהימה שיש כאן נגד המלחמה לבין השתיקה של אז ?

    אל דאגה – אף אחד לא יאשים אתכם בשתיקה. אולי רק ביומרנות.

  • עמנואל, באר שבע  ביום 16 בינואר 2009 בשעה 1:22

    אתמול למשל נעצרו 6 אנשים בהפגנה בבאר שבע, בינהם לאה שקדיאל. (עצרו את לאה שקדיאל?! זה נשמע לחלוטין הזוי). על מה הם נעצרו? על התקהלות בלתי חוקית. לא הפגנה אלימה. פשוט על זה שהם הפגינו. (וכמובן שבתקשורת הכאילו שמאלנית אל כתבו על זה מילה).

    ליונית לוי עושים לינץ' ציבורי בגלל שהיא העזה להזכיר בחצי משפט את זה שעם כל ההסברה שבעולם, קשה להסביר מאות ילדים הרוגים.

    ואכן זה לא מלחמה של מדינה מול מדינה. זה מלחמה של מדינה שיש לה מטוסים, טנקים, נגמשים, נשק מונחה לייזר, ומי יודע מה עוד (זותומרת כולם יודעים מה עוד, אלב שותקים), לבין אירגון שיש לו כמה אלפי צינורות מעופפים, אותם הוא מיידה למרחק של עד 40 ק"מ.

    ועדיין המדינה, דורסת, מנתצת, מכסחת ומועכת את הארגון יחד עם העם בתוכו הוא יושב, ומיללת שהלכ זה הגנה עצמית.

    350 ילדים מתים, זו הגנה עצמית.

  • עמנואל, באר שבע  ביום 16 בינואר 2009 בשעה 1:26

    השיח שלנו מלא איזכורים למלחמת העולם השניה, וכל הזמן מדברים על לקחיה. כל אויב הוא היטלר, כל מנהיג חזק הוא צ'רצ'יל, וכל מי שמעז להתנגד הוא צ'מברליין (אם לא הלורד האו האו).

    אבל מלחמת העולם הראשונה, למרות שבחלקה היא התנהלה בארץ, וסימניה ניכרים בה עד היום (כולל כמה וכמה בתי קברות צבאיים), נשכחה והושכחה.

    פן אנשים ייזכרו בז'אן ז'ורס. פן הלקח יהיה "אל תתנו להם רובים" (בנוסח של אלתרמן, לא בנוסח של מועצת יש"ע).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: