הארכיון והתחתית

"מדעי הרוח" הוא שם יפה לאותה קבוצת תחומי דעת שעיסוקה במחשבה וביצירה האנושית: ספרות, פילוסופיה, לימודים קלאסיים, היסטוריה. יש לו ניחוח רנסנס, אמונה אופטימית באותה מהות לא-מוגדרת: "רוח". ומשתמע מהשם הזה גם ניתוק מוחלט של העיסוק האינטלקטואלי המופשט מהבלי היום-יום והעולם הממשי.

והנה בא אירוע אחד ומוריד סטירה אדירה על אותה הליכה שאננה עם הראש בעננים, ומפיל את הרוח אל בור עמוק, שם יושבת המציאות החומרית וצוחקת לו בפניו. היא מזכירה לו שהספרות הגדולה ביותר נכתבת בדיו על גבי נייר, שהמחקר ההיסטורי כולו מושתת על נבירה שיטתית בין מסמכים מתפוררים בני מאות שנים. שלאוצרות הרוח הגדולים ביותר יש קיום חומרי, וממש כך גם סוף חומרי.

יש משהו אכזרי באירוניה שלו, בדרך הפרוזאית, היום-יומית, האידיוטית, שבה אבד לבלי שוב הארכיון ההיסטורי של העיר קלן. לא בכוח עליון של רעידת אדמה או שריפה, לא במלחמה עולמית. הארכיון של קלן התמוטט שלשום וקרס בגלל בניית קו של רכבת תחתית בקרבת מקום.

"הארכיון ההיסטורי של העיר קלן" נשמע כמו גנזך של רישומי טאבו ודו"חות של הועדה המקומית לתכנון ובנייה, מגירות על מגירות של פסקי דין במריבות-שכנים, קנסות בגין אפיית לחמניות קטנות מדי. אולם היסטוריונים בגרמניה מסבירים כי המסמכים שנשמרו בארכיון היו בעלי ערך שאין שני לו, בעיקר בחקר ימי הביניים, אז הייתה קלן צומת מסחר ראשי, עיר מרכזית של ברית ההאנזה ובעלת השפעה דתית ופוליטית עצומה, כפי שמעידה הקתדרלה הגותית האימתנית הניצבת לא הרחק משם. עד למאה השתים-עשרה הוכתר מלך גרמניה בקלן, על ידי הארכיבישוף המקומי. ספינות משא עשו את דרכן לאורך הריין ועצרו בקלן לפרוק את מטענן, שהועמס על אניות הכשירות לשיט בים, אניות שהמשיכו מקלן בדרכן לים הצפוני.

"מה ייצא מהילד הזה?" קרא היינריך בל, בן העיר, לאוטוביוגרפיה קצרה שחיבר בסוף ימיו על ילדותו ועל שנותיו בבית הספר. לפני שנה הועבר הארכיון הפרטי של בל לרשות הארכיון ההיסטורי של העיר קלן. תצלום בעיתון הראה את בנו של הסופר אוחז בתעודת הבגרות של אביו משנת 1937. הוא סיים את לימודיו בהצלחה. בגרמנית ובלימודי דת זכה בציון "מספיק". התעודה, כמו גם כתב-היד לרומן "ביליארד בתשע וחצי", אלפיים וארבע-מאות מכתבים וכן רישומים גראפיים, בקווים צבעוניים, של עלילות הרומנים שכתב, רישומים שבעזרתם היה בל עוקב אחרי העלילות שבטווייתן היה עסוק, כל אלה אבדו במפולת של בטון ופלדה. "ספרות ההריסות" נקרא הזרם שאליו השתייך, או שויך בל בתחילת דרכו, ואשר שמו נראה כעת הולם למדי.