ליד המוזיאון

אישה עומדת ומנגנת באקורדיון סמוך לכניסה למוזיאון. מין מוזיאון שכזה, שזכה לעמוד עם שפיץ מעוגל בקצה האי שבלב הנהר, עם גשר ימינה וגשר שמאלה. שפיץ מעוגל שכזה, עם חלונות צרפתיים ותקרת זכוכית, שפיץ מעוגל ובימים ראשונים כאלה של שמש גם מואר.

ואתה תוהה שמא תיכנס רגע אל אותו מוזיאון מעוגל ומואר ותיתן מבטך בטורסו כזה ובטורסו אחר, תתכופף ותכווץ העיניים לקרוא מה כתוב על התווית שמתחת. מעניין, מעניין. לא ידעתי שהוא עבד גם עם שיש. שמא תתהה למה הצעדים במוזיאון תמיד רועמים יותר מאשר בתחנה המרכזית והאם זו הסיבה שהולכים תמיד מוזר כל כך באולם מעוגל של מוזיאון מואר: בחצי צליעה, עם ידיים על הגב, הראש תמיד מופנה לאנשהו, מחפש לו משהו מעניין. ובכוח משונה תימשך דווקא אל החלון ותנסה להציץ דרך הוילון הלבן שמווסת את אור השמש, תנסה להציץ אל הסרט האילם שברחוב, אל כל אותם חופשיים ומאושרים עם בקבוקי בירה ותנועות ידיים בלתי מרוסנות. ואתה עומד לך בין כל אותם קטועי ידיים וקטועי ראש, מסורגי שרירים וחסוני ירכיים, מתפעל מן הבניין היפה וממזג האוויר הנפלא ומהשמש החודרת מבעד לתקרת הזכוכית, ותציץ שוב מבעד לחלון.

אישה עומדת ומנגנת באקורדיון בכניסה לאותו מוזיאון, ורוכלים מציגים לראווה פותחי-מעטפות ומחזיקי מזלגות ומכשירי רדיו מקולקלים ומגדירי צמחים מלפני עשרים שנה וכל כתבי. הבירה שבתחתית הבקבוק מתחממת לאיטה, הראש כבד. שמא תיכנס רגע אל אותו מוזיאון קריר, להצטנן בחברתם של סוסים מכונפים ואריות אנושיים, של עלמות בשמלות שיש? שמא תיקח לך עלון הסבר ותנסה בכל זאת להתרכז, למרות הראש הכבד והשמש שבחוץ?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום 6 ביולי 2009 בשעה 7:31

    הקרירות, הו, כן, הקרירות, והאמנות
    אבל אני חושב על מוזיאונים וישר אני מתעייף, בראש, ובא לי מיד לשבת על אחד הספסלים מושבים ולנוח תוך בהייה בציור מרשים ושוטטות של הרוח באוויר, רוח נפשי, הקיצר, רק מתעייף מלחשוב על זה, כבר הגב כואב, אמנות לעם, מנוחה לגב, ומה שהכי אין לי סבלנות אלו האמנויות העתיקות של מצרים פרס וזה, פקעה סבלנותי, נקעה נפשי כבר מעכשיו
    כתבת יפה אגב…

  • נטלי מסיקה  ביום 6 ביולי 2009 בשעה 16:28

    אהבתי את התאורים של השוטטות במוזיאון.
    משום מה גם הרגליים מתעייפות יותר מאשר בהליכה במקומות אחרים…

  • אסף  ביום 7 ביולי 2009 בשעה 17:59

    היציאה מהמוזיאון היא כמו היציאה מירושלים. הקלה

  • אבנר  ביום 7 ביולי 2009 בשעה 18:07

    גם כן אתם התל-אביבים. טיפת קולטורה אין לכם בדם. מה עם איזה סימפוזיון אינטר-דיסציפלינרי במכון ון-ליר לאור ניאון קלוש, איזו רטרוספקטיבה לפולנסקי בסינמטק עם עוד שני אנשים וחצי באולם? איזו הצגת פרינג' במבנה נטוש באזור התשייה תלפיות?

    נטלי: זו בדיוק הסיבה שמוזיאון בלי קפיטריה טובה זו התעללות בבני אדם.
    שרון: תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: