קברו של הפשיזם

קברו של הפשיזם – זה התפקיד שהועידו לספרד עשרות אלפי המתנדבים שבאו לרעוד מקור, לפלות כינים ולשמן רובים מיושנים בחפירותיה של מלחמת האזרחים שפרצה בשמונה-עשר ביולי 1936. מקץ שלוש שנים לא הייתה ספרד לקברו של הפשיזם, אלא לרודנות של איש אחד. היא הייתה למיתוס מכונן של השמאל ולדוגמה יחידה במינה של סולידריות בינלאומית. היא הייתה למוקד של נוסטלגיה, של רומנטיקה ושל הזדהות פוליטית. זו אולי הנקודה הפחות מסובכת לפתוח בה.

שורו הביטו וראו
מלחמת האזרחים הספרדית, שבעים שנה אחרי סופה, היא חוויה לכל החושים. כבר בזמן המלחמה הדפיסו גופי התעמולה של שני הצדדים אין ספור כרזות פוליטיות. לכך הצטרפו שירים והמנונים מאותן שנים. דיווחים עיתונאיים ורשמים ספרותיים צצו מיד לאחר המלחמה ובעשורים שאחריה. אולם האמנות שהפיצה את מלחמת האזרחים וסיפורה לקהל הרחב ביותר היא ללא ספק הקולנוע: החל בעניין משני ב"קזבלנקה", עבור דרך "למי צלצלו הפעמונים", "איי כרמלה", "על תמימות וחופש" ועוד רבים. מהם רומנטיים, מהם קיטשיים עד זרא, מהם סוחטי דמעות ומהם אינטליגנטים ומורכבים. כמעט כולם הצליחו להפוך את מלחמת האזרחים לסיפור טוב, לנתקה מן ההקשר ההיסטורי, להזיז הצידה את הספרדים עצמם, תלאותיהם ותקוותיהם.

למלחמת האזרחים היו המרטירים שלה: לוחם אלמוני שנתפס במצלמתו של רוברט קאפה ברגע פגיעת הקליע בגופו, המשורר לורקה שנרצח על ידי אנשיו של פרנקו עם תחילת המלחמה. היו לה נופים מרהיבים של חצי האי האיברי, הייתה לה עלילה די פשוטה: הטובים נגד הרעים. חסר לה רק דבר אחד: הפי אנד. כחצי מיליון קרבנות גבתה המלחמה. היא הסתיימה בניצחונו המוחלט של פרנקו ובכינונה של דיקטטורה שנמשכה ארבעים שנה. ובכל זאת היא חוזרת ומופיעה כרצף של דימויים רומנטיים מזה שבעים שנה.

אח, כרמלה – הם לא יעברו!
ואולי לא במקרה מתרכז חלק גדול כל כך של העיסוק במלחמת האזרחים דווקא בבריגדות הבינלאומיות. מין הסתכלות שכזו: שמאלנים חביבים עם אידיאלים יפים שחשבו שבעזרת בנדנה אדומה וכתבי טרוצקי יקברו את הפשיזם. פלא שהפסידו?

ואולי לא במקרה זוהתה ספרד של פרנקו ועדיין מתויגת תכופות כ"פשיסטית", כתאומה של היטלר ומוסוליני, על אף שמרבית ההיסטוריונים מסתייגים מן התווית הזו. כך אפשר להציג את מלחמת האזרחים בספרד כמעין הקדמה למלחמת העולם השנייה ולא כקונפליקט ספרדי פנימי (גם יסוד של אמת יש בכך: גרמניה, איטליה וברית המועצות בחשו במלחמה בחישה אינטנסיבית, וגם המתנדבים ראו בעצמם לוחמים במערכה כלל-אירופית).

מי שהכריע את הפשיזם באירופה היו, כידוע, מעצמות המערב (ואף מילה על ברית-המועצות!). הפי-אנד בכל זאת יש פה, אם נראה את מלחמת האזרחים ומלחמת העולם השנייה כיחידה אחת: בסכסוך הבינלאומי, החשוב באמת, הייתה אירופה לקברו של הפשיזם, הודות ליזע של צ'רצ'יל ולנשק של רוזוולט. והמתנדבים בספרד? המהפכה, הקומונות והקולקטיביזציה? קוריוזים של ההיסטוריה.

קברו של מי?
מלחמת האזרחים בספרד לא הייתה רק תבוסה מקומית של השמאל (מונח נזיל למדי בספרד של שנות השלושים: החל ברפובליקנים וכלה באנרכיסטים): מאז סופה נטש השמאל במערב אירופה את השאיפה לשינוי פוליטי רדיקלי. מפלגות סוציאל-דמוקרטיות נפרדו בזו אחר זו ממדיניות ההלאמה ומשורשיהן המרקסיסטיים; אנרכיסטים וסינדיקליסטים הפכו לקוריוז, והמפלגות הקומוניסטיות הלכו והתכנסו אל תוך השיטה הפרלמנטרית, משלימות בפועל עם מה שכינו "הדמוקרטיה הבורגנית". מתוך אירופה הישנה, החרבה עד היסוד שלאחר 1945 לא קם ולו ניסיון מהפכני אחד. מהקלחת הפוליטית שאחרי מלחמת העולם הראשונה – ניסיונות מהפיכה בגרמניה, שביתות כלליות באנגליה, זעיר-מלחמת-אזרחים בוינה, פעילות סינדיקליסטית ענפה בצרפת, ספרד ואיטליה – מכל אלה לא נותר דבר. מלחמת העולם השנייה צמצמה את הזירה הפוליטית במערב אירופה למאבק על ניואנסים בין שמרנים, ליברלים וסוציאל-דמוקרטים. מלחמת האזרחים בספרד הייתה לאבן הגולל על ניסיונו של השמאל להציג אלטרנטיבה פוליטית.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אבנר  ביום 18 ביולי 2009 בשעה 13:33

    נמחקה תגובתו של עידו לם. השמצות אישיות ובלתי ענייניות לרשימה אינן רצויות כאן. תודה.

  • יונתן  ביום 18 ביולי 2009 בשעה 13:45

    אלא המימוש הפוליטי שלו בבריה"מ ובסין,למה שמישהו שאינו תמהוני מוחלט ירצה לחיות במשטר נוסח רוסיה הקומוניסטית?

  • אבנר  ביום 18 ביולי 2009 בשעה 14:01

    ספרד הייתה בדיוק המקום שבו נוסתה אפשרות שמאלנית אחרת – ולא הקומוניזם הסטליניסטי. האפשרות הזו חוסלה בידי סטלין בזמן מלחמת האזרחים, על ידי רציחתם של איכרים, אנרכיסטים ונסינדיקליסטים. ניסיון דומה לא נעשה מאז באירופה. מה שנשאר הוא בדיוק אותה דיכוטומיה שאתה מבטא: דמוקרטיה פרלמנטרית או קומוניזם סובייטי.

  • מיכאל ז.  ביום 18 ביולי 2009 בשעה 16:08

    ששנאה פנימית במחנה מסויים על רקע של הבדלים אידאולוגים זעירים הרבה יותר חזקה אף מהשנאה בין צדדים שתהום אידאולוגית פעורה ביניהם.
    הסוציאליסטים נגד האנרכיסטים נגד הקומוניסטים וכולם נגד תתי-פלגים שהתפצלו מהם. כולם ביחד ניסו ללחום נגד האויב המשותף, אבל לא פיספסו שום הזדמנות להכנס גם בשותפיהן למאבק.

  • אסתי  ביום 18 ביולי 2009 בשעה 16:51

    ספרד היא הדוגמא האכזרית והעצובה ביותר איך השמאל המפורר בינו לבין עצמו, בשל המלחמות הפנימיות בתוכו, הפיל את החלום הגדול של כל כך הרבה אנשים טובים ותמימים.
    מלחמת האזרחים לא הוכרעה על ידי הפלאנגות של פרנקו אלא על ידי המלחמות הפנימיות בתוך המחנה הרפובליקני, ותיאר את זה נפלא קן לואץ' בסרטו "על תמימות וחופש".

  • אבנר  ביום 18 ביולי 2009 בשעה 20:50

    אני מסכים כמובן שחלק מחולשת השמאל במלחמה היה המלחמות הפנימיות. עם זאת הממשלה הרפובליקנית הורכבה מ"חזית עממית", משותפת לקומוניסטים, סוציאליסטים ואחרים. שיתוף הפעולה הה החזיק מעמד תקופה ארוכה. כך שספרד אינה דוגמא חד משמעית, בודאי לא כמו המקרה הגרמני.

    הניסיון הגרמני אגב הוא שהביא את ברית המועצות לתמוך בשיתוף פעולה עם זרמים אחרים כדי לעצור את הפשיזם.

    מעבר לכך, ההבדלים בין סוציאל-דמוקרטיה לאנרכיזם גדולים לא פחות מאלה בין סוציאל-דמוקרטיה לשמרנות. נדמה לי שקשה לקבוע איפה מתחיל ואיפה נגמר מחנה אידיאולוגי כלשהו.

  • ברנרד  ביום 18 ביולי 2009 בשעה 21:18

    המלחמה הוכרעה משום שצבאו של פרנקו היה יותר יעיל. שימו לב שכאן בבלוגים הייתה החיאה של המיתוס הכה נפוץ: "בוגדים שדקרו בגב"
    וזה מזכיר מיתוסים דומים בארצות אחרות בזמנים אחרים.

  • מייקל  ביום 19 ביולי 2009 בשעה 8:17

    ברנרד צודק 100%. פרנקו ניצח כי היה חזק יותר וזכה לתמיכה רחבה יותר. רפובליקנים היו טובים בלהפיץ רומנטיקה מהפכנית ולנהל דיוני סרק אידיאולוגיים. חוץ מזה הם יצרו תהודה תקושרתית בינלאומית אדירה כולל התגייסות של המינגוואי, אורוול ואחרים. אבל בלהילחם הם לא היו טובים.

  • מירב גבעוני הרושובסקי  ביום 4 בדצמבר 2011 בשעה 17:12

    שלום אבנר
    יש לך מראי מקום של איפה אפשר לראות כרזות כאלה? לצורך כתיבת עבודה
    מירב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: