החופש תם

אי שם בתחילת יולי אפשר להתחיל לחוש את החופשה המתקרבת, אותם שבועות ספורים נטולי דאגות בסופה של שנה לחוצה ועמוסה. וכעבור שבועיים יש גם להתחיל ולהתכונן אליה. לגמור את כל המטלות שבדרך, לסדר סידורים, לקחת מספרים, לשבת בתורים, לעבור דירה, להרכיב מיטה, לשאול ספרים, להחזיר לספרייה. היעדרות של חמישה שבועות אינה עניין של מה בכך. אט-אט מתקרב מועד החופשה והדברים מתחילים להיות לחוצים, ומונה החשמל טרם נקרא.

והנה מגיע אותו בוקר מיוחל, תכול ונטול דאגות, ואתה ניצב בפתחם של חמישה שבועות נטולי מטלות. ועליך להספיק לארוז את מברשת השיניים ולרוץ לרכבת או למטוס. ומשהגעת ליעדך אתה רץ למוזיאון הקרוב ואחר כך לכיכר המפורסמת, שכן זמנך ביעדך קצוב ומועד העזיבה ליעד הבא מתקרב, וכל יום שעובר וכל דקה מיותרת במיטה משמעם מזרקה אחת פחות וצריח אחד פחות.

ואם רצה המקרה ואתה בביקור מולדת אחרי חודשים ארוכים הרי שעליך לפגוש כך-וכך חברים ותיקים ולטעום אי-אלו מאכלים אהובים שבנכר אין להשיג. וזמנך קצוב. והנושאים לשיחה אין-סופיים, שלא כמו סבלנותם של חבריך. ובו-בזמן עליך להספיק ולקרוא על הארץ שאליה אתה עתיד לנסוע בעוד ימים ספורים. שכן גם אם נסכים שהמולדת ראויה לביקור מדי פעם בפעם, עדיין צריך גם חופשה של ממש, מהשגרה ומהמולדת כאחד.

והנה הגעת אל הארץ המובטחת, אל לועו של הדרקון המתעורר, ואתה מקיץ בכל בוקר בשש או בשבע וטועם ומריח מיני טעמים וריחות לא מוכרים ומאמץ מקלון אל מקלון בניסיון נואש לאחוז בגרגר אורז. ומאבד את דרכך ברכבת התחתית וממהר בטקסי אל הכיכר המרכזית ובמטוס אל עיר-הבירה העתיקה ובמצפון נוקף אל סניף-הדואר לשלוח כמה גלויות.

ובתחילת אוקטובר אתה חוזר הביתה. השמיים אפורים, העצים עדיין לא. אתה מתיישב במטבח אל מול קנקן תה ועיתון יומי ונשען אחורה. ולמחרת אתה מקיץ לעת צהריים ובוהה דקות ארוכות בתקרה, ואחר-כך הולך חצי עירום אל הכיור ומשם אל הקומקום. וסביבך רוחשים מכרים הצמאים לשמוע את חוויותיך, ואתה מרגיע אותם באומרך: אכתוב מתישהו, אספר, כשאגמור לפרוק את המזוודה, כשאפתח את התמונות. סוף-סוף אתה זקוק גם למעט זמן לעכל את שטף החוויות הזה, וסיפורים והרפתקאות ראוי שיצוצו טיפין-טיפין, בשעה המתאימה, ולא כמו על-פי הזמנה. ומותר לו לבנאדם גם להתענג סתם-כך על כמה ימים רגועים וסתמיים בסופה של חופשה מתישה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  ביום 4 באוקטובר 2009 בשעה 22:45

    ובכלל, גם תקופה שאין בה שטף חוויות, צריך לעכל לאט לאט. אין לאן למהר. העיקר שבסוף תכתוב!

  • ממי  ביום 5 באוקטובר 2009 בשעה 10:03

    אהההה, סוף סוף.. ואני לתומי חשבתי שכשהענינים לוחצים ולחוצים –אזי כותבים. אבל זה רק בגיל ההתבגרות; בבגרות ,לפעמים, הצורך לכתוב הוא אחד מאותם עסוקים לוחצים. ועדיין טוב להיות בחור לחוץ בזמן ממתבגר מוטרד מאקנה.. העיקר להחזיר את הספרים לספריה בזמן. אין כמו דמות הספרנית קפוצת השפתיים כמדירת שינה במפתה שבחופשות. המשך יבוא?

  • ירון  ביום 9 באוקטובר 2009 בשעה 11:41

    ואת זה כבר אמרו מזמן.
    שנה טובה וסמסטר מוצלח!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: