על הר הבית

לבקר בעיר שלך – מצב מעניין, ומעניין עוד יותר לבקר בעיר שלך עם מי שאינו בן-המקום, לראות את העיר מבעד לעיניים זרות. ביקרתי בעיר שלי אחרי היעדרות ארוכה, ובין היתר עלה בידי מה שלא הסתייע מעולם לפני כן: בסוף חודש אוגוסט, אחרי התפתלות מסוימת בסמטאות הרובע היהודי בחברת עלמה אחת שאינה מכאן, באתי בשער המוגרבים ועליתי אל הר הבית.

ניסיתי זאת כבר פעם או פעמיים בעבר, ונעניתי ששעת הכניסה ליהודים חלפה. ומקומות ששעות שהכניסה אליהם מחולקות על פי דתם של המבקשים להיכנס אינם קורצים לי במיוחד. מה גם שהקרוב והנמצא בהישג יד מושך פחות מהרחוק והבלתי מושג. אל אתר השוכן חמש-מאות מטר מהבית תמיד אפשר יהיה ללכת, ואת מה שתמיד אפשר יהיה לעשות לא עושים אף-פעם.

ברובע היהודי ניגשתי למישהו וביקשתי עזרה במציאת דרכי אל הכותל. במורד המדרגות עמדה קבוצת חיילות במדים שטרם התרככו באין-ספור כביסות וביקשה להצטלם. בשער המוגרבים, למרות אזהרה חמורה מטעם הרבנות הראשית, עלינו, העלמה ואני, בגשר עץ מסוגר אל רחבת כיפת הסלע ומסגד אל-אקצה.

המעבר מגודש הסמטאות אל הרחבה המורמת הקל במשהו את משאו של החום. המבקרים היו מעטים. את חדוות המכירה של רוכלי העיר העתיקה החליף שקט – מאז הפך ישו שולחנות מדירים התגרים והחלפנים את רגליהם מן המקום הקדוש הזה. משמר הגבול גם הוא לא נראה לעין – רק ממול, מעבר לרחבת הכותל, נדחפו הבניינים דמויי הבונקר של הרובע היהודי. הפניתי את מבטי מזרחה, אל הר הזיתים וכנסיית הבצלים המצחיקה שלו.

בעיקר זקנים וזקנות התהלכו על ההר. הרחבה גדולה, וכל אחת מקבוצות התיירים מצאה לה פינה משלה. כיפת הסלע עצומה, מרהיבה בקישוטי הכחול והטורקיז שלה. הכניסה אל מסגד אל-אקצה ללא-מוסלמים אסורה, דרך החלונות אפשר להציץ באולם התפילה: כמה גברים נמנמו שם בישיבה, משעינים את גבם כנגד העמודים התומכים בתקרה. העלמה שהייתה איתי, מצוידת במצלמה אנלוגית, צילמה בחדווה. בספרדית ויפנית קפץ מוחמד על סוסו בצאתו אל מסעו הלילי.

שופר קורא בהר הבית, בעיר העתיקה. ואלפי שאהידים עושים דרכם לאל-אקצה למראה שפתו הרוטטת של היושב-ראש. ואריק עושה לו חג בהר-הבית ואת השיירים ליקקנו בירושלים במשך ארבע שנים. וגם עוגת קרם נלקק-נא – במו עיני ראיתי: ברובע מהגרים בברלין, בפתחה של מאפייה, מקושטת בסלסולי צבע מאכל ורוד ובצבעי פלסטין ובתמונת אל-אקצה באמצע.

אריק שלנו נפל למשכב, ושב ועלה מול עיני בבוקרו של יום בסוף חודש אוגוסט האחרון, ברחבת הר הבית. תודה לך אריק על ארבע שנים נפלאות של אל-אקצה. תודה לכם ספסרים של אל-אקצה, נאמני הר הבית, על שמן זך שיצקתם למדורה. תודה לך נעמי, על שפת ים-כנרת, על שורות של מתק-שפתיים. תודה לך שייח' יקר, שאתה שומר את אל-אקצה שלנו מהיהודים הנבזים. תודה לך אופה משכים קום, על עוגת קרם נפלאה.

ירדנו והלכנו אל שער-שכם – משם נסענו באוטובוס לאבו-דיס, לראות את חומת ירושלים החדשה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שני  ביום 10 באוקטובר 2009 בשעה 2:15

    גם אני, בביקור המולדת, החלטתי שאני מוכרחה ללכת להר הבית בתור ירושלמית בגולה (האם דיברנו על זה בחצי שניה שהייתי אצלך בחצר?) וכמו כל גילוי אחר בעיר העתיקה, היה כמו להיות בחו"ל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: