אפשר בבקשה לקבל בננה?

הנה הוא בן שנה. אבל את משך חייו וחייהם של דומיו צריך אולי למנות אחרת, אולי לפי שבועות. הוא בן חמישים ושתיים, אם כן. ומתפתח לאט, יחסית לגילו.

מסביב מצחצחים הכל חרבות, משחיזים לשונות, סופרים כניסות, זו יש לה מאה אלף, זה יש לו מיליון. ואנחנו שנינו, הרחק מאחור, עוד שוקדים על לימוד אוצר מילים חדש: מילים כמו "טרול", למשל, או "כתובת אי.פי." (שהן בעצם מילים נרדפות).

עד גיל שנתיים, כך סופר לי, לא הוצאתי מילה. ואז יום אחד פתחתי את פי ואמרתי: "אפשר בבקשה לקבל בננה?"

יש דברים שלא משתנים. לא האיטיות ולא הבושה לומר משפטים שאינם מנוסחים היטב, עד התו האחרון. ואשר על כן מתפתח הבלוג שלי לאט. לא מספיק רעיון לרשימה. צריך גם לכתוב אותה. ולכתוב שוב. ולקרוא שוב למחרת ולהתחיל הכל מהתחלה, כי מה שאמש נראה מבריק נראה היום חלקלק. ואת האזור הצר מאוד שבין קלישאות מזה ופלצנות מזה קשה מאוד למצוא.

גם הצורך לסכם אינו משתנה. לחתום תקופה, להביט אחורה, להיזכר. ותהיה זו תקופה קצרה ככל שתהיה. על מה כתבתי? על חוויות ורשמים בברלין, על תחושת זרות, על רישומם המעיק של מאורעות העבר. על מלחמה. על טיול בפולין ועל דמעות באכסניה. על ארכיון שהתמוטט. על ספרים ועל מדפי ספרים. על ביקור בירושלים. על מורה שהלך לעולמו, על קרוב משפחה קשיש ועל עלמה אחת, שבלעדיה ודאי הייתי כותב הרבה יותר.

על מה לא כתבתי? על מפגש טעון עם סופר משופם, על טיול לבלקן, על שירה ואקורדיון ברכבת התחתית. על כמויות אדירות של בירה, על עכברים במטבח ובוילר שעמד מלכת. על שעות ארוכות, אבודות, מול המחשב, מול סרטונים קצרים ברשת.

ואולי המנהג הזה בכל זאת אינו מגונה כל כך. נעים להיזכר במה שכבר היה. קשה יותר ליצור דבר-מה חדש. נחמד על כן גם לערוך חשבון ביניים, לשבת על ספסל, לנענע את אצבעות הרגליים ולחשוב על הרשימה הבאה.

אלו היו ששים שניות סנטימנטליות. המערכת מבקשת את סליחת הקוראים. בשבוע הבא: רשימות על שישה-עשר ימי מסע בסין. שככה יהיה לי טוב.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עידית פארן  ביום 28 בנובמבר 2009 בשעה 8:16

    שאני מקריאה לו את הרשימות שלי לפעמים כשהוא באוטו
    וכמעט רק את שלי, נסיכה מפונקת שכמוני

    ישב פעור פה כשהקראתי לו את זאת, היפהפיה המרתקת
    מה שאומר, שקראתי אותה בעצמי פעמיים לפחות

    שככה יהיה לי טוב

    אני אגיד לך משהו על צפיות
    עזוב, פעם אחרת

  • עפרה  ביום 28 בנובמבר 2009 בשעה 9:51

    רק עכשיו, בעקבות הרשימה הזאת, קראתי גם את הקודמות. יפה אתה כותב.

  • גלי  ביום 28 בנובמבר 2009 בשעה 13:54

    הייתי בטוחה שזאת הולכת להיות רשימה על מוצא המינים.
    הבלוג שלך נהדר ומדויק, אני קוראת כל פעם בשמחה. מחכים לעוד.

  • עלמה  ביום 28 בנובמבר 2009 בשעה 18:53

    לך-הייתי נותנת אפילו מנגו.
    ועכשיו ברצינות. כל כך טוב לקרוא אותך. למרות הצנזור חמור הסבר שאתה מטפח עוד מלפני שלמדתי לדבר (ולא בגללו).

  • אבנר  ביום 29 בנובמבר 2009 בשעה 2:16

    עידית, עפרה, גלי – תודה.

    עלמה – ההערה שלך בסוף מחממת. הצדק כנראה איתך. לאט לאט ננסה לשחרר קצת את העניבה.

  • חנה ליכט  ביום 8 בינואר 2010 בשעה 21:54

    ומתי נוכל לקרוא על מפגש טעון עם סופר משופם, על טיול לבלקן, על שירה ואקורדיון ברכבת התחתית. על כמויות אדירות של בירה, על עכברים במטבח ובוילר שעמד מלכת
    וכו וכו'…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: