ביקורת תקשורת, כמו גם סוגיות חדשותיות, נעדרת לרוב מן הבלוג הזה. אבל הריאיון שערכו דן מרגלית ורונן ברגמן עם חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מבל"ד ראוי להתייחסות, והוא אולי דרך ראויה לציין שנה ל"עופרת יצוקה".
הסיבה לראיון הייתה הפגנה שנערכה סמוך למחסום ארז במחאה על המצור המתמשך על עזה. הכל היה בו: ההתנשאות של עיתונאים ישראלים רבים בבואם לראיין פוליטיקאים ערבים, האטימות המוחלטת לגורלם של אנשי עזה ולבסוף, באופן בוטה וברור: הכוח. על טיעוניו הסדורים, אם גם בוטים מאוד, של זחאלקה ידעו ב"ערב חדש" להשיב רק בגירושו מן האולפן.
"למה אתם לא מפגינים נגד ממשלת מצרים? (…) היא יכולה לפתור את המצוקה ההומניטרית הנוראית הזאת" שאל ברגמן. "אנחנו לא במצרים. אם הייתי במצרים הייתי משתתף בהפגנות שם" ענה זחאלקה מענה קולע, שכן מדוע לכל הרוחות לצפות מחבר כנסת ישראלי להפגין נגד עוולותיה של מדינה אחרת? אבל מה, חבר הכנסת הוא במקרה דנן ערבי, ולכן "שילך למצרים". לא, אין זו רק השלמת פערים יצירתית. בנקודה אחרת בריאיון הטיח מרגלית בזחאלקה: "אני לא חי במדינה שלך. אני חי בדמוקרטיה". רוצה לומר, מקומו של זחאלקה אינו בישראל.
אבל על תשובתו העניינית של זחאלקה השיבו המראיינים בלגלוג. פשוט – הם צחקו לו בפנים. ועל מחאתו על הסבל וההרג שהמיטה וממיטה ישראל על עזה ענה מרגלית: "מה לעשות?"
על כך השיב זחאלקה תשובה דמגוגית: "מה לעשות שאהוד ברק שומע מוזיקה קלאסית והורג ילדים". ובנקודה הזו קרה דבר מעניין: זחאלקה אמר "הורג". מרגלית ענה: "שמעתי, שמעתי, הוא רוצח ילדים, זה מה שאתה אמרת. זאת חוצפה". מעניין קודם כל השינוי הקל שהכניס מרגלית בדבריו של זחאלקה, אולי מבלי דעת. ומעניינת ומרתיחה עוד יותר המילה "חוצפה" שהשתמש בה. כי קביעתו של זחאלקה אולי בוטה מאוד, אולי מקוממת בעיני המראיין, אפשר היה לקרוא לה "מתלהמת" או "דמגוגית". אבל "חוצפה" היא מילה המבטאת אדנותיות, תחושת עליונות.
זחאלקה לא נשאר חייב: "אל תגיד חוצפה. אתה אפס. אתה מפיסטו. אתה שרתם של כל ראשי הממשלות. אתה עיתונאי חצר."
וכך נגמר הריאיון: מרגלית ייחס לזחאלקה מילים שלא אמר ואז גירש אותו: "אתה לא אכפת לך שיעיפו את כל הקסאמים על שדרות. עכשיו תלך מכאן". והבמאי המיומן הסיט את המצלמה ורק מדבריו של מרגלית ומקולו המתרחק של זחאלקה ניתן להבין שסדרנים ניגשו אליו להוציאו מהאולפן. זה, אם כן, מה שיודע לענות מראיין ותיק לחבר כנסת רהוט: לגלוג, ביטול ולבסוף כוח עירום. המילים הבוטות של זחאלקה הן כאין וכאפס לעומת דבריו של מרגלית: "אני לא חי במדינה שלך. אני חי בדמוקרטיה". בהבל פה הוא נפנף את חבר הכנסת הערבי מן "הציבוריות הישראלית היהודית", ובאותו הבל פה נפנף את זכותו של חבר הכנסת לומר את דבריו שאינם ערבים לאוזן. אכן דמוקרטיה מעניינת.
במשחק הזה יפסיד תמיד המרואיין הערבי. המראיין היהודי, החש נוח בשפת אמו, יכול לשזור בדיבורו הכאילו-מנומס דברים שיש בהם משום לעג, השפלה או אף רמיזות לחוסר-נאמנות של המרואיין למדינתו. לזחאלקה לא הייתה אפשרות בלהט הריאיון להתקומם על מילים משפילות כמו "חוצפה". הוא פנה למילים חריפות ובתוך כך נוצר מצג-השווא כאילו עד לאותו שלב התנהל הריאיון באופן הגון ועל מי-מנוחות.
ואף על פי כן עשה זחאלקה לצופים שירות גדול: הוא חשף, עד כמה שהיה יכול, את שפת הכוח של מראייניו. מלכתחילה לא היה זה ריאיון הוגן, מלכתחילה נהגו מרגלית וברגמן בזחאלקה כבאויב. כך נראית גזענות יהודית – בלי מדים ובלי כיפה. הכוחנות הגלויה שבה נגמר הריאיון הייתה רק המשך טבעי לכוחנות הסמויה שבה התחיל. ואין כל סיבה לקוות שמחוץ לאולפן הטלוויזיה הדברים ייראו אחרת.
-
אבנר עפרת
-
כמה מילים
-
הצטרפו ל 46 מנויים נוספים
-
מדורים
-
הרשימות האהובות עליי
-
ארכיון
-
רשימות אחרונות
-
תגובות אחרונות
- יאיר על כמה מלים על שלי פריד
- תהילה על נאום תשובה למפיקת גל"צ
- אבנר עפרת על נאום תשובה למפיקת גל"צ
- איתמר על נאום תשובה למפיקת גל"צ
- צביקה על נאום תשובה למפיקת גל"צ
-
סינדיקציה באמצעות רסס
-
© כל הזכויות שמורות
כל הזכויות על התכנים המופיעים באתר זה שמורות לאבנר עפרת ומוגנות כחוק.
עוד עז 
תגובות
עכשיו רק כדאי שנשים לב לאותו כוח אדנותי גם כשהוא פחות עירום, פחות וולגרי, יותר מצועף וחמקמק – אבל לא פחות גזעני.
באחד מראיונות ההמשך, שבהם הסביר מרגלית את מהלכיו בריאיון עם זחאלקה (לא שמעתי אף ריאיון המשך אחד, שבו ניתנה לזחאלקה הזדמנות להסביר את מה שקרה באולפן של מרגלית), אמר מרגלית: זחאלקה הוא איש משכיל, הוא אמר מפיסטו, הוא יודע גם את זה.
שימו לב למחמאה הזו. מה שמרגלית מצפה מן הסתם מתלמיד תיכון ישראלי, הוא בעיניו הפתעה ראויה לציון כשהוא בא מפיו של משכיל ערבי.
זה להכנס עם ראש בקיר אבל מעניינת אותי דרך החשיבה שמובילה למשפט כמו:
"מענה קולע, שכן מדוע לכל הרוחות לצפות מחבר כנסת ישראלי להפגין נגד עוולותיה של מדינה אחרת? "
והשאלה היא למה לא? במיוחד אם המחאה היא על אותו נושא הקרוב לליבו של הח"כ?
הרי אין כאן מערכת "או – או", דהיינו- או שתפגין בישראל או שתפגין במצרים.
אם המחאה היא על האסון ההומניטרי ברצועת עזה למה לא להפגין *גם* במצרים ו*גם* בישראל? הרי אין חולק שגם מדיניות מצרים היא חלק מהבעיה ואם אכן יפגין במצרים הדבר לא יעיב על הפגנותיו (וזכותו להפגין) בישראל.
אני לא שמעתי מג'ורג' גאלאווי, חבר הפרלמנט הבריטי, שהוא מגביל את מיקום מחאותיו בנושא רק לבריטניה ולמדיניות הקוורטט. אין לו בעיה להפגין במצרים, בירדן ובעצם בכל מקום שיתן לו במה.
אף אחד לא חשב שיש משהו מוזר במאות האקטיביסטים האמריקאים (בינהם הדי אפשטיין) שניסו להעביר שיירת ציוד לרצועת עזה דרך רפח – להם לא היתה בעיה להפגין שם למרות שהם אזרחים אמריקאים. לפי ההגיון הזה הם היו אמורים לתחום את פעילותם רק למדרגות הקפיטול.
אז למה באמת שאותו ח"כ נכבד לא יפגין נגד מדיניות הסגר בכל מקום שם המדיניות מופעלת – גם אם זה במצרים?
http://www.kedma.co.il/index.php?id=2738&t=pages
מרגלית אומר לאיזה "יעקב" לא לגעת בזחאלקה, ויש תוספת שבה זחאלקה מזכיר למרגליסטו שהם בעצם יושבים באולפן בשיח מוניס, ואז יוצאת המרגלית מהשק
"מה שמרגלית מצפה מן הסתם מתלמיד תיכון ישראלי, הוא בעיניו הפתעה ראויה לציון כשהוא בא מפיו של משכיל ערבי. "
אתה מדבר על תלמידי התיכון הישראלים??? אלה שרובם יראו הצלחה אם ידעו לאתר את ישראל על הגלובוס?
אתה מצפה מתלמיד תיכון ממוצע היום בארץ לדעת מי הוא מפיסטו? אם המצב הוא אכן כזה ההודעות על מות החינוך הכללי בארץ בהחלט הקדימו את מועדן.
זה כשל ידוע – השלכת הידע האישי של האינדיווידואל על כלל החברה. זה בערך כמו שאני אגיד שברור שכל תלמיד תיכון יודע מי היה אירווין שרודינגר או מי זה פנטגרואל.
קשה לי להאמין שאתה ודן מרגלית אכן מאמינים שתלמידי התיכון הישראלים יודעים מי הוא מפיסטו. אני מוכן להתערב איתך ש50% יחשבו שזה פאב אופנתי ו50% יחשבו שזה שם של להקת רוק.
בוא לא ניתמם ולא נוציא את השאלה מההקשר הישראלי שלה. דרכי הפעולה של פעילים וחברי פרלמנט בריטים אינן רלוונטיות כאן.
לא שמעת את השאלה הזו מופנית לחיים אורון או לדב חנין. גם לא שאלו את המפגינים נגד היחס לפליטים מסודאן מדוע אינם מפגינים נגד ממשלת סודאן.
לא – את השאלה הזו מפנים רק לחכ"ים ערבים. וכמו שכתבתי, המשפט המאוחר יותר של מרגלית "אני לא חי במדינה שלך…" מסגיר את העובדה שהוא אינו מקבל את נוכחותו של זחאלקה במרחב הפוליטי הישראלי.
יש גבול גם לחוצפה הזאת של "הרוב היהודי". לא מספיקה האפליה השגרתית נגד אזרחים ערבים, "אנחנו" גם ננהל את דרכי המחאה שלהם. ונמליץ להם על מקומות להפגין. ונתבע מהם דין וחשבון על מה ואיך ומתי הם מוחים.
יאללה, לא בא לזחאלקה לטוס לקהיר. יש לך בעיה עם זה, קורא מזדמן? למה אתה לא מביע את מחאתך באתר הבית של בל"ד? למה אתה לא מפגין את תמיכתך מול ביתו של דן מרגלית? אולי גם נתחיל להתחשבן איתך מתי ואיפה ואיך אתה מביע את מחאתך הצייקנית?
צאו לערבים מהורידים.
אני לא בא לסנגר על מרגלית ובאופן אישי אני לר סובל את הבן-אדם.
אבל מי שכתב את המשפט
"מענה קולע, שכן מדוע לכל הרוחות לצפות מחבר כנסת ישראלי להפגין נגד עוולותיה של מדינה אחרת?"
זה אתה.
כלומר, אתה לא מצפה מחבר כנסת ישראלי (בעצם מכל אדם הומאניסט, אבל קל וחומר מאישיות ציבורית) שנושא ספציפי "מחמיר את מעיו" ללכת ולהקים קול זעקה נגד אותם אלה שגורמים למצב?
השאלה לא מופנית לאורון או לחנין כי אורון וחנין לא מפגינים. אם הם מופיעים באיזה עצרת עם עוד שלושים איש זה גם השג גדול (מתי פעם אחרונה ראית את חיים אורון מתעמת עם שוטרים בניעלין? מתי דב חנין הרים שלט במשקל של יותר מקילו?)
אפשר גם לטעון שחברי הכנסת היהודים פחות פרובוקטורים – ולפני שתתגולל עלי – לי אין שום בעיה עם פרובוקציה טובה מדי פעם. חברי הכנסת הערבים לא בוחלים במעשים פרובוקטיביים מכל הסוגים, אבל זה נראה בכלליות שהם די מגבילים את הפרובוקציות שלהם לתחומי ישראל. האם הם יודעים משהו שאנחנו לא?
"גם לא שאלו את המפגינים נגד היחס לפליטים מסודאן מדוע אינם מפגינים נגד ממשלת סודאן. "
אין שום מניעה ממפגין נגד היחס של ישראל לפליטי סודאן (ולפליטים אחרים) להפגין גם נגד הטבח בדארפור, אבל תסכים איתי שאלו שני נושאים נפרדים.
הבעיה היא שמר זחאלקה מפגין נגד *אותו הנושא* (הכנסת ציוד לרצועה וחופש תנועה), אבל רק מצידו האחד של הגבול למרות שהאחריות לבעיה מוטלת גם על המצרים.
וגאלאווי הפרובוקטור מאד רלוונטי לענין, כי הוא, שלא כמו חבר הכנסת זחאלקה, מוכן ללכת ולהתעמת עם הממשלה המצרית, או עם כל ממשלה ובכל מקום שהוא חושב נגרם עוול. או במילים אחרות He Puts his ass on the line.
זחאלקה לעומת זאת הוא פרובוקטור בשקל. הוא מעולם לא יצא מגבולות הנוחות שלו.
אתה יוצא מתוך הנחה שאני מוחה ומפגין נגד משהו. אז תנוח דעתך – לא אכפת לי לא מזה ולא מזה ולכן גם לעולם לא התיימרתי שהשמש זורחת לי מהתחת.
הענין הוא שיש אנשים שכן, אבל מעשיהם אינם קונסיסטנטים עם דיבוריהם. לרייצ'ל קורי אחת (מבולבלת כמו שהייתה) או להבדיל ג'ורג' אורוול יש יותר אמינות באצבע הקטנה מלמאה זחלאקות או אלף כותבי בלוגים נאורים.
רבאק! ילדים מתים ברחובות חאן יונס! ולחבר הכנסת הנכבד לא בא לטוס לקהיר ולנסות לשפר את מצבם? ואללה?? קשה קשה….
נניח לצורך הדיון שאתה צודק בקביעתך שמצרים אחראית למצב ברצועה באותה מידה כמו ישראל. אני לא מסכים לכך, אבל נניח.
לכל אחד מאיתנו יש אחריות למעשים שמתבצעים בשמו, במדינה שבה הוא משלם מסים, בוחר ומשתתף בחיים הפוליטיים. לכן מוטלת עלינו גם האחריות לפעול נגד העוולות שמתבצעות בשמנו.
אתה לוקח משפט אחד שלי ומנתק אותו מההקשר. וההקשר הוא צורה מבטלת, לועגת וכוחנית שבה משתמשים עיתנואים בבואם לראיין אישי ציבור ערבים. האמירה "למה אתם לא מפגינים במצרים" היא חלק מאותה שפה.
מי יצא ומי לא יצא מגבולות הנוחות שלו – זה ממש לא הנושא כאן.
לטקסט הקלאסי שעונה על כל קושיותיך: "ואיפה היו הלוויתנים בשואה". הוא גם מנסח את תהיותיך באופן חד יותר.
http://www.kedma.co.il/index.php?id=2251&t=pages
קטע מעולה. תודה על הקישור.
להתווכח כאן זה לדפוק ראש בקיר, אבל בכל זאת.
משום מה נראה לי שאתם חושבים שאני תומך בשאלתו של דן מרגלית. אז בואו נבהיר (שנית?) שלדעתי מרגלית הוא נבלה סרוחה, עיתונאי חצר אופורטוניסט מהזן הצהוב ביותר ואין ספק שהוא פסאודו-הומאניסט.
אני לא מצפה מזחאלקה לכלום. לפי דעתי הוא מקבילו של דן מרגלית במישור הפוליטי. אופורטוניסט, פרובקטור ביבים שיודע היטב היכן מרוחה החמאה. ולכן אותי אישית לא ממש מעניין איפה זחאלקה מפגין או איפה היו הלוויתנים בשואה כי גם מהם אני לא מצפה לכלום (דרך אגב, מאמר מאד מבולבל לטעמי, "קלאסי?" תמהני).
אבל העובדה היא ש*אתם* לא מצפים מבן אדם שמגדיר את עצמו כהומניסט, לוחם למען זכויות העם הפלשתיני, שטוען שמתקיים רצח עם בעזה, שהבעיה הפלשתינית היא היא הנושא המרכזי בחייו ונוסף על כך הוא *איש ציבור* לא ירעיד את אמות הסיפין ב*כל העולם* כדי לפתור את הבעיה – גם בישראל וגם במצרים וגם בגרינלד אם זה יביא לפתרון.
בסופו של יום הכל ענין של איזון בין נוחות למצפון – וזה בסדר, זה הטבע האנושי.יש אנשים על כל הספקטרום – מאלה שמעשיהם מודרכים אך ורק ע"פ המצפון ועד אלה שמעמידים את נוחותם מעל הכל.
כשיש דיכוטומיה בין הרטוריקה למקום האמיתי של האדם על הסקאלה
מקבלים צביעות.
יש כאלה כמו אורוול שאמרו שמה שהולך בספרד לא יתכן ולכן עזבו את הכל והלכו לשכב בשוחות מצחינות להלחם בפשיסטים, ויש אנשים כמו זחאלקה שיצרח עד מחר בשיא גרונו על רצח עם (!!!) בעזה כל עוד זה לא כולל אלה מצרית תחובה עמוק בעכוזו.
יש כתבים כמו עמירה הס שהולכת לגור בשטחים, להיעצר במחסומים ובסגרים, חיה בתנאי מחסור ויש את גדעון לוי שמלהג השכם והערב אבל יחזור כל לילה למיטתו הנינוחה.
השאלה את מי לקחת יותר ברצינות?
בקיצור, תהיו יותר קרלין ופחות אמא תרזה (תשאלו את משפחת דובלייה למה) והכל יהיה בסדר.
ואני מנחש שגם לזחאלקה יש: לא מקבל עצות והמלצות בענייני מחאה פוליטית ממי שמגדיר את עצמו ש"לא אכפת לו" והוא לא מוחה ולא מפגין.
עניין של קונסיסטנטיות, כמו שאמרת.
אבנר כבר ענה לך יפה – אדם מוחה קודם כל בביתו, במדינתו, במקום שאחראי כלפיו. מי שרוצה להיות קדוש ולהפגין בכל מקום תחת השמש, סחטיין עליו. מכך לא נגזר שום כלל מוסרי אוניברסלי. ובאמת, האחרונים שיכולים להציע כללים כאלה הם יושבי קרנות כמוך, שמחלקים ציונים לכל העולם, אבל לא נוקפים אצבע להיאבק ב"מה שמתחת לאף שלהם" (אפרופו אורוול).
לא, טוקבקים מוסרניים זה לא נקרא לנקוף אצבע.
מי ממליץ משהו למישהו? אני בטח שלא. אמרתי כבר קודם, לא אכפת לי לא מזה ולא מזה. אני יודע שזחאלקה ועידו לנדאו ודן מרגלית ומי שלא יהיה יעשו מה שטוב ונוח להם. כמו שאמרתי – אני לא מצפה מאף אחד לשום דבר. גם לא לקונסיסטנטיות. השאלה היא רק באיזו רמה של רצינות צריך להתייחס לדברים.
מוסרני? אני? פחחח. אם הייתי טמבל הייתי אומר לך שהמוסר נשחט ברואנדה. אם הייתי צבוע הייתי אומר לך שהמוסר נשרף באושוויץ. אם הייתי מתחסד הייתי אומר שהמוסר נגמר עם מי ששמע ל"ציווי האלוהי" הראשון להשמיד ולהרוג.
אבל אני, אני סתם פילוסוף בגרוש חושב שהמוסר הוא סתם כלי שנבנה ע"י האדם להרגיש טוב עם מעשיו ולשפוט את מעשיהם של אחרים.
כמו שאמר אוסקר ווילד:
“Nothing makes one so vain as being told one is a sinner. Conscience makes egotists of us all.”
ולכן אין שום כלל מוסרי אוניברסלי ואני לא מחפש אחד כזה. פשוט משלים עם העובדה הזו וזהו (מי אני שאגיד למישהו שמבחינה מוסרית ערך החיים נעלה על ערך הכבוד? כי הוא ישאל ולא תהיה לי תשובה מה טעם בחיים ללא כבוד).
אבל אם כבר הגענו להשערות לגבי על מה אני נאבק, אני רק יכול להגיד שאני נאבק כל יום למצוא פתרונות לחידות שיאפשרו למיליארדי אנשים לחיות חיים בריאים יותר. אני רק יכול לקוות שהמחקר שלי יתרום תרומה קטנה (אפילו מזערית) להצלת ילד קטן באפריקה מסרטן או זקן מונגולי מאלצהיימר – זה המאבק הקטן שלי.
אבל זה רק ערך מוסף. מאד מעניין לעשות את המחקר הזה ללא קשר.
אבל כמו שאמרתי – לדבר פה זה לדפוק את הראש בקיר ויש לי כבר כאב ראש (ז.א. כבר לא נוח לי) אז היו שלום – עלי בריקדות ניפגש (אעלק)!
מצד אחד, "הכל שווה" בעיניך, זחאלקה ולנדו (בלי א') ומרגלית, ואין צודק או לא צודק.
נו טוב, ברמה הקוסמית אולי אתה צודק. כולנו מוץ ברוח. ברמה הקטנונית של חיינו כאן ועכשיו, והסיכוי להפוך אותם לנסבלים מתישהו – לא הכל שווה. ולא כולם צודקים. וזה מה שמבדיל בין הפוליטיקה ל"פילוסופיה בגרוש".
איתרע מזלך ונקלעת לפוסט פוליטי, לא פילוסופי, ולדיון עם אנשים פוליטיים. מצער, אבל ככה זה.
ובכל זאת, תראה מה נפלט לך: "אני רק יכול לקוות שהמחקר שלי יתרום תרומה קטנה (אפילו מזערית) להצלת ילד קטן באפריקה מסרטן או זקן מונגולי מאלצהיימר – זה המאבק הקטן שלי."
למה זה חשוב? מה, פתאום זה חשוב להציל חיים? מה זה הערך הזה? תיכף גם תגיד לי שהוא אוניברסלי, ואז בכלל אשתנק.
עכשיו אומר לך משהו שיישמע לך מדע בדיוני, אבל זאת אמת לאמיתה. יש אנשים שמאמינים בכל ליבם שהפגנות נגד המצור על עזה, ומחאה נוקבת נגד מה שקרה, וחשיפת האמת והשקרים – הם הם מצילי חיים!
אני יכול להעיד על עצמי שאני כזה. לא ממציא חיסונים לאפריקה, בעוונותי. רק מוחה על מדיניות שהורגת אנשים קרוב מאד אלי, הרבה יותר קרוב מאפריקה.
ולעניות דעתי, גם זחאלקה הוא כזה. כן, הוא גם פוליטיקאי. אבל זה לא שווה ערך לציניקן. גם ביבי פוליטיקאי ציני, ובכל זאת אני משוכנע שיש לו אמונות אידאולוגיות מוצקות.
ולכן, מה שמקומם כל כך בזחיחות הפילוסופית שלך, זה האגביות המוחלטת שבה אתה מתייחס לעניינים שבסופו של דבר, נוגעים בחיים ומוות. הרי לא על כבודו של זחאלקה או מרגלית מדובר כאן. מדובר על גורלם של יהודים וערבים, והמוות שהם גוזרים זה על זה.
וכשבא מישהו לעשות תרגיל אינטלקטואלי על הסבל המאד ממשי של האנשים האלה – וזה מה שזה היה, כל הסיפור שלך עם "למה הוא לא מפגין במצרים" – זה מצטייר לי, איך לומר, כמו מישהו שעומד על החוף, צופה בחבטות הידיים הנואשות של אדם טובע, ומעקם את חוטמו: "איזה ריקוד מכוער, איזה תנועות לא סימטריות."
ועכשיו, בתור קיר, גם אני סיימתי.
מהתקשורת, שימו לב למאמר הדעה הזה של עורכת גלובס הערב >חת הכותרת המעודנת "החוצפה של זחאלקה"
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000527278&fid=1745
אני מקווה שלמרות כאב הראש תוכל לקרוא גם את זה. נדמה לי שלא קשה להבין את דברי. מרגלית לא היא אומר "הוא משכיל, הוא יודע מי זה מפיסטו" על משכיל יהודי, בעל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית (לזחאלקה יש תואר כזה).
ידיעה כזו (על מפיסטו) היא כל כך מובנת מאליה, שהזכרתה באופן הזה היא כהטחת עלבון וכזלזול בהשכלתו של מי שהדברים נאמרים עליו. מרגלית לא היה מעז לומר דברים כאלה על משכיל יהודי, אבל על ערבי אפשר לומר זאת. הרי הציפיות (של מרגלית) הן שהוא יהיה בור, גם אם הוא דוקטור.
תודה על הקישור. קשה להאמין שעיתונאים רואים במילה "חוצפה" תואר ראוי, הולם או רללונטי לדבריו של זחאלקה.
וההאשמה הקלושה הזו, בדבר המעשים הפליליים כביכול. מעניין שמעולם לא הפנו את ההאשמה הזו כלפי חיים אורון שנפגש באופן קבוע עם ברגותי.
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1619303
פוסט מעולה. תודה.
בעיניי, אגב, זחאלקה היה מצויין בהופעה זו, ובמיוחד בחלק הראשון של הראיון, שבו הוא לא נתן לצמד ה"מראיינים" להסיט את הדיון מעזה ומהמחאה על ההרג והמצור לדיון המפגר על הנייה, שנאם דרך הטלפון של אחד הח"כים.
http://www.kedem.info/?p=21
מסכים איתך לחלוטין. ייתכן שהריאיון הזה עשה בסופו של דבר שירות טוב לזחאלקה וטיעוניו. אצלי, בכל אופן, זה המקרה.
תודה על הניתוח המעניין.