בגן החיות

הקוף (נוכח המבקרים): "איזה מזל, שכל אלה נמצאים מאחורי סורגים!"

טוב להתחיל את הביקור בגן-החיות בכלוב הקופים. מיד משתררת אווירה מבודחת. בפינה יושב אחד ומגרד את הגב, אחר מקלף בננה, שלישי אוסף בוטנים מהרצפה. ובשלב כלשהו מתחילה אי -נוחות קלה להציק ולעקצץ. מי בדיוק מסתכל כאן על מי? מי בדיוק המצחיק והמוזר כאן?

טוב להתחיל את הביקור מול כלוב הקופים, כדי להתרגל בהדרגה לתחושת האי-נוחות הזו. אחר-כך אפשר לגשת אל הקרנף המתרחץ בבריכת בטון של מטר על מטר, מעיף נתזים בתנועותיו המגושמות. נוף ילדותם של אבות-אבותיו נראה מן הסתם אחרת. ורק קרנו מבצבצת מעל פני המים. דירר היה מתאכזב.

בין שני כלובים עומד המטפל וחותך ירוקת לארוחת הצהריים. הלב מתמלא קנאה. בו אף אחד לא נוזף אם חתך את הירקות גדול מדי. לא. הוא זוכה במבטים של הכרת תודה בעודו מגיש מזון ומשקה לצמחוני הסהרה.

ואז, ממש בסוף, אחרי הביקור אצל הג'ירפות בעלות המבט הסקפטי והזברות הנחמדות, אחרי כל אלה הוכנת כיאות למחזה שליד שער היציאה: גמל אפריקני מדשדש בארגז חול וסביבו תלוליות שלג וכפור שטרם נמסו.

*משפט הפתיחה הנו מתוך טקסט של קורט טוכולסקי – "כלוב הקופים".