מגרשים ריקים, לופטים להשכרה

בתחנת רכבת של הקו המהיר המחבר פרבר אמיד מצפון לשיקגו עם לב העיר עומדת עם בוקר קבוצה קטנה: גבר אחד ושתי נשים. צבע עורם כהה, הם מדברים בשקט, בשפה שאינה אנגלית, לבושים בגדים קלים התואמים את מזג האוויר החם. על הספסל יושבת אישה בשנות החמישים לחייה, לבנה, מביטה בהם, מקשיבה.

ברגע של הפוגה בשיחתם היא פונה באנגלית אל הגבר: "אז אתם מהודו, מה?" הוא משיב בחיוב. "כמה זמן אתם כבר בארצות-הברית?" הוא עונה – שלושה חודשים. "והגעתם ישר לשיקגו או הייתם איפשהו קודם?" ישר לשיקגו. "שונה פה לגמרי מהודו, מה?" הוא מהנהן קצרות, נפנה ופותח מחדש בשיחה עם שתי הנשים העומדות לצידו.

בהפסקה הקצרה וההכרחית שבין שני משפטים פותחת שוב האישה על הספסל: "וזאת אשתך? או אחותך?" – היא מצביעה על הצעירה מבין שתי הנשים. אשתי, הוא עונה, ואינו זריז דיו לחדש את השיחה שבה ביקש לשקע את עצמו. "אני מאוד אוהבת אוכל הודי. יש לנו פה בסופרמרקט, במדף של הקפואים, תבשילים הודיים. שלוש דקות וזה מוכן. לא צריך לבשל הרבה".

פעם היו אלו חוות של ממש, כל מרחבי העשב המוריקים הללו, החורשות והפלגים שביניהן. פעם רעו פרות בין גדרות העץ המשתפלות, נפגשות ומתפצלות, לאורך הפרברים שמצפון לשיקגו. באחד מהם עומדת עוד מין חוות-מוזיאון, למען הדור שלא הכיר את מלאכת החליבה. ובמרחק גלון אחד של דלק ניצב מקדש בהאיי גדל-מידות. מדרכות אין, הולכי רגל אין.

ברעש וצלצולים מגיעה הרכבת. מין נחש מתכת בוהק בשמש, צר וגבוה, חלונות פחוסים ערוכים בקירותיו בשתי שורות זו מעל זו. בשתי קומות יושבים הנוסעים, אלה משלשלים את רגליהם מעל ראשיהם של אלה. בצעדים כבדים מתנהל הכרטיסן, קורא בקול את שם התחנה הבאה, מקרקש במנקב הכרטיסים שלו, זקן עבות, לבן-אפור, מעטר לו את לחייו וסנטרו, כובע כחול גבה קומה לראשו ומקטורן כחול לגופו, כמו יצא מתוך עלילותיו של האקלברי פין. גם למיסיסיפי עוד נגיע. אך בינתיים הרכבת נוסעת דרומה, אל לב העיר, מרחק שני בלוקים מראנדולף פינת דספליינז.

לפני מאה שנים עמדה כאן כיכר היימרקט. היום מוצעות כאן דירות לופט למכירה, בבניינים שהיו פעם בתי חרושת ובתי אריזה. שלט פרסומת ענק עומד בגבו אל הכיכר-לשעבר, מחציף פנים מול גורדי השחקים של העיר. מגרש ריק וכמה מכוניות חונות בו, ופסל חום לא גדול. כאן התקיימה באחד במאי 1886 הפגנת ענק של פועלים, כאן באה המשטרה להשיב את הסדר על כנו, ועשתה זאת בהצלחה יתרה. הכיכר אינה קיימת עוד, שמה נמחק מהמפה. גם האחד במאי אינו קיים. את "יום העבודה" הלאומי חוגגים בתחילת ספטמבר. והאסיפה המתכנסת כאן בעשר בבוקר ביום שבת, אחד במאי 2010, היא לא יותר מהד קלוש להפגנות העבר. לא יותר ממאה איש נאספים, רובם מהגרים שקולם לא יישמע, שני מהפכנים בתחילת דרכם – האחד מבטיח שהנה-הנה באה המהפכה, רק עוד מאמץ קל – וכמה פעילים מן האיגודים המקצועיים. על הארגז ההפוך בסגנון הייד-פארק עולה גבר מזוקן האוחז בגיטרה, פותח ושר: "סולידריות לנצח, כי כוחנו באיגוד".

פריקים מקומיים של היסטוריה פרולטרית, טרוצקיסטית מקליפורניה, דוקטור אחד שנזרק מפלג טרוצקיסטי בשל פרשנות ליברלית מדי של כתבי מרקס ולוקסמבורג, שני אגרונומים מיפן, אחד מברזיל, ביוגרף של קומוניסטים מגרמניה יחד עם וטרנים של שביתות והפגנות. המהפכה עודנה מבוששת לבוא. במקומה יוצא לדרך סיור ממונע באתרים היסטוריים של שביתות ומאבקי עובדים בשיקגו.

"האגודה להיסטוריה של תנועת הפועלים באילינוי" מנסה לחשוף מתחת למסעדות קטנות וחזיתות משופצות את מה שהיו שכונות פועלים צפופת, מתחת לבניינים המודרניים של האוניברסיטה של אילינוי בשיקגו את מה שהיו רובעי מהגרים. זה חודשים ארוכים שהיא מנסה להביא את העירייה להציב שלט בראנדלוף פינת דספליינז לאמור: כאן עמדה כיכר היימרקט.

סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

תגובות

  • אסף  ביום 4 ביולי 2010 בשעה 19:49

    פוסט מעולה. התיאורים הציוריים מתאימים בול לסיפור, בדיוק במידה.
    בכלל, נקודת המבט שבה אתה מסתכל על שיקגו מעניינת במיוחד: חלק מההיסטוריה האמריקאית שפחות מדברים עליו – סוציאליזם. אנחנו רגילים לשמוע על הניו-דיל, America's Business is it's Business, קצת עבדות ומלחמת האזרחים, אבל לא על איגודי העובדים של שיקגו. הדיסוננס הזה בין עיר סופר-קפיטליסטית בהווה לבין העבר הסוציאליסטי שלה עושה את ההסתכלות של "תייר היסטוריה" (כמוך) למעניינת במיוחד. וכאמור, במקרה הזה גם כתובה היטב.

  • אבנר עפרת  ביום 4 ביולי 2010 בשעה 21:02

    אסף,
    תודה רבה. בפוסט הבא אכתוב עוד על שיקגו ועברה האדום.

  • ממי  ביום 5 ביולי 2010 בשעה 16:03

    יופי! איזה פסל חום עומד שם בכיכר ? פסל של מה?
    האגרונומים היפנים– התגלגלו לשם במקרה? או היו אוהדי הרעיון?
    שמע, רוצים שתכתוב עוד….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: