דרך הקארי: מחשבות על הגירה

הרושם הראשון מדרך הקארי במנצ'סטר – קטע רחוב בארוך של כקילומטר המשתרך מדרום לאוניברסיטה לכיוון פאתי העיר – הוא דיסאוריינטציה מוחלטת. מערבולת של אורות ניאון, שלטים, דוכני ירקות, תלבושות ססגוניות וריח של בשר צלוי. כך נראה אם כן האוריינטליזם בעידן נטול קולוניות: פיסניציה מריחות ומראות לא מוכרים, ממש ליד הבית. "דרך הקארי" (תרגום מעט חופשי, באנגלית זה נקרא The Curry Mile) הוא שם כמעט רשמי. משתמשים בו כדי לתת הוראות הגעה, משתמשים בו במדריך התיירים, משתמשים בו בשיחת יום-יום. אין בו כל מטען שלילי או גזעני, לפחות לא במתכוון.

מעט פטרנליזם הרי בכל זאת יש בשם הזה. כי לא רק מסעדות הודיות יושבות ברחוב, אלא גם בתי קפה, מקומות לעשן בהם נרגילה, מסעדות של אוכל ערבי או מזרח תיכוני, אוכל תאילנדי, ירקנים. ובין לבין יש גם חנויות ממתקים וחנויות תכשיטים, שבמבט ראשון ובלתי מנוסה חלונות הראווה שלהן נראים דומים להפליא. שלא לדבר על המושג "קארי" עצמו, שהוא מין שם גנרי מאונגלז למיני רטבים ותערובות תבלינים.

זו אם כן "חברת המהגרים", כך נראה הרחוב הראשי שלה. "חברת המהגרים" נתפשת בעיני אדם לבן מן היישוב כישות לא מוגדרת, לא ברורה, לא מוכרת. "הם" אוכלים אוכל אחר, "להם" יש מנהגים אחרים, "הם" לובשים בגדים אחרים. וגם ההיכרות שהאוכלוסיה הלבנה מפתחת בהיסוס-מה עם המאכלים החדשים שמגיעים מזה כארבעים שנה מעבר לים די מוגבלת.

כך מצאתי את עצמי בוחן בדקדוק את שלטי הניאון בדרך הקארי. בהיותי זר מוחלט וחסר כל היכרות עם הקהילות השונות, שלטי הניאון הם דרך טובה ללמוד משהו על היחסים החברתיים בעיר. כך לדוגמא השלט: "Halal Thai Cuisine". מסעדה המצהירה באנגלית שהיא מגישה אוכל תאילנדי כשר על פי חוקי האסלאם – אל מי היא פונה? לא אל אנגלים לבנים – הם אינם מוסלמים. גם לא אל מהגרים תאילנדים – כמעט שאין כאלה, ואם היו, סביר להניח שמתי-מעט מהם היו מוסלמים, וגם אז היה נוח יותר לפנות אליהם בתאילנדית. לא, היא פונה אל מוסלמים מארצות שונות – ערבים, טורקים, פקיסטנים, פרסים, אפגנים, ניגרים – ששפת התקשורת היחידה ביניהם היא אנגלית, כמו גם אולי אל מי שאינם מוסלמים. כל אלה ביחד מרכיבים את קהל הלקוחות הפוטנציאלי, וטרנדים של אוכל שאינו "מסורתי" ואינו "אנגלי" מהווים את מוקד המשיכה.

המושג "מהגרים" כשהוא מופיע בתקשורת מרמז על חלוקה דיכוטומית: הלבנים מזה והמהגרים מזה, כשהמהגרים הם קבוצה מוגדרת. אבל עיר שבה מסעדה מצהירה באנגלית היא מגישה אוכל תאילנדי למוסלמים היא מקום שהמהגרים בו יוצרים בינם לבין עצמם תרבות חדשה. הדבר האחרון שאפשר לומר על חברה כזו הוא שהמהגרים מסרבים "להיטמע", "להשתנות" או "ללמוד את שפת המקום". אפשר לכל היותר לטעון שהם מסרבים לאמץ להם פודינג יורקשייר שמנוני ולחם לבן במרקם של צמר-גפן.

סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

תגובות

  • רועי רוטמן  ביום 16 בדצמבר 2010 בשעה 11:19

    בביקורי בתאילנד שמתי לב שיש לא מעט דוכני מזון ומסעדות שמתהדרות בהיותן halal. על דוכנים רבים מודבקת מדבקה ועליה רשומה המילה בערבית, כמעין תעודת כשרות. התופעה רווחה ביחוד בצפון המדינה, לא רחוק מהגבול הבורמזי, ובדרום, בואכה מאלזיה. האוכלוסיה המוסלמית בתאילנד היא לא משהו זניח. יש מטבח תאי כשר עפ"י בד"צ ק"ק מכה והסביבה.

  • אבנר עפרת  ביום 16 בדצמבר 2010 בשעה 12:08

    רועי,

    תודה על התגובה ועל המידע. מעולם לא הייתי בתאילנד, אבל לפי הנתונים שבדקתי, המיעוט המוסלמי שם מונה בערך חמישה אחוז מהאוכלוסיה.

  • רועי רוטמן  ביום 16 בדצמבר 2010 בשעה 12:52

    אבנר,
    זה נכון, אבל באיזורים מסויימים (בדרום, קרוב לגבול המאלזי) הם מהווים כ-30% מהאוכלוסיה (המקור שלי הוא ויקיפדיה. נגיד שזה אמין). זה אומר שיש אזורים שבהם הדרישות של מוסלמים מאוכל הן מספיק דומיננטיות בכדי ליצור וריאציה של המטבח המקומי ה"טהור".

    וכמובן, יתכן שיש מספיק מוסלמים שמגיעים לתאילנד כעובדים/אנשי עסקים/תיירים עד שתהיה הצדקה לוריאציות אסלאמיות על המטבח התאי המסורתי. סתם עוד רעיון.

  • גבריאל  ביום 16 בדצמבר 2010 בשעה 17:39

    לו רק ניתן היה למדוד היטמעות תרבותית על סמך העדפות קולינאריות ולשוניות. למרבה הצער, הטענות שנשמעות באירופה כלפי הקהילה המוסלמית אינן נשענות רק על פחד וגזענות. האמת העצובה שלא ניתן להתחמק ממנה היא שלצד אימוץ חלקים מסוימים מאורח החיים המערבי (תרבות צריכה, מותגים ופנאי), אחוז ניכר מקרב המהגרים המוסלמים טרם הפנים את ערכי הבסיס של הדמוקרטיה הליברלית (חירויות הפרט, זכות האישה על גופה, חופש הביטוי וכו')

  • אבנר עפרת  ביום 16 בדצמבר 2010 בשעה 21:12

    גבריאל,

    תודה על התגובה. למרות שאני קצת מסתייג מהמילה "הפנימו" שיש בה טון פטרנליסטי מעט, אני מסכים שאין טעם להתעלם מבעיות המתעררות בעקבות הגירה. הגירה היא תהליך קשה לכל הצדדים.ואני חושב שעל מנת לראות את הבעיות חשוב להישמר מקלישרות והכללות.

    כמובן שאי-אפשר לבחון חברה רק על פי האוכל התאילנדי שלה. אבל מגוחך באותה מידה לבנות תמונת-מציאות רק על סמך הטפות של אימאמים פונדמנטליסטים.

  • מומלצי הבלוגוספירה  ביום 8 בינואר 2011 בשעה 11:24

    בסקוטלנד גלזגו, לפני 4 שנים כשגרתי שם, התוודעתי לרחוב הפקיסטני מוסלמי. מה שתארת הוא מקביל מדוייק. על טהרת ההפרדה הקולינרית, בדיוק רב תוך התפשטות בלתי חבויה אל עבר הcenter .
    נקודה רציונלית.
    מומלץ אצלי בפנאי
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/01/131-61.html

    אסתי כ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: