עוד הערה על מעמד הביניים

"בנתב"ג אין עגלה אחת פנויה" – זו הייתה אחת אחת ההערות שנשמעו עם תחילת המחאה בישראל, כשהפוליטיקאים עוד ניסו להסביר שאין בארץ מצוקה כלכלית.

לא הייתי בנתב"ג לאחרונה, אבל נדמה לי שיש בכך משהו: שאנשים אכן מרבים לנסוע לחו"ל, לרכוש מכשירי חשמל חדשים ולצאת למסעדות. האין זה פרדוקס? איך יכול להיות שתשעים אחוז מהציבור תומכים במחאה על יוקר המחייה, ועדיין הצריכה בישראל של מוצרי פנאי – "מותרות" כמו שאמרו פעם – יחסית גבוהה?

נדמה לי שזה הפרדוקס המאפיין חלקים גדולים של מעמד הביניים בעולם המערבי. במערכת כלכלית המבוססת על חוזים אישיים קצרי טווח במקרה הטוב או על עבודה כעצמאי ללא זכויות סוציאליות במקרה הרע, רבים אינם מצליחים לקנות את הדברים שהם באמת זקוקים להם: פנסיה, רפואה, חינוך – כל המרכיבים העושים את מה שאנחנו קוראים לו ביטחון כלכלי ויציבות לטווח ארוך. מעט הכסף שאפשר לחסוך בעבודות זמניות, מאה שקל פה, מאתיים שקל שם, הולך אז למסעדות או לדילים לאירופה. דבר אחר אי-אפשר לקנות בו.

אני מסתכל די הרבה בתמונות בפייסבוק: אינסוף התמונות שאנשים מצלמים כשהם יושבים במסעדה מול מנת-ענק או בעודם בבית הנתיבות בשדה התעופה שאי-אפשר למצוא בו עגלה אחת פנויה. בל נטעה: זה לא עושר. זה לא שגשוג. התמונות האלה הן פרס הניחומים שלנו בעולם של חוסר ביטחון משווע. עולם של מכשירים מתוחכמים במחירים מצחיקים, של טיסות זולות עד כדי גיחוך, של מסעודת מתוחכמות עם אצות אנינות מהאוקינוס ההודי: עולם לצרוך בו את הרגע, כי מעבר לרגע מחכה התהום של האבטלה, המחלה, התאונה או הזקנה. הרגעים האלה, הצילומים האלה, מעידים אולי על שפע, אבל לא על רווחה. הם לא סמל לעושר, אלא סמל העוני החדש. מלבד המבורגרים ודילים של הרגע האחרון אין לנו כלום.

רשימות קודמות על מעמד הביניים:

קיץ 2011: לידתו של מעמד הביניים בישראל

על היפסטרים ותכניות בישול

הניידים

סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

תגובות

  • אפי עמיהוד  ביום 19 באוגוסט 2011 בשעה 7:20

    טרם נבדק מחקרית בחתכים סוציואקונומיים אלו מבין העשירונים באמת יוצאים לחו'ל.
    עבורי, מעמד הביניים נושא נתח של ששה עשירונים אמצעיים ומחזיק את אלה שלמעלה ומושך את אלה שלמטה.
    אני באמת שמח ששלושת העשירונים העליונים של המעמד הביניים(מבין השישה) אכן מצליח לצאת לחו'ל ולרכוש לעצמו דברים טובים, אך צר לי על מעמד הביניים המצוי בשלושת העשירונים התחתונים(מבין השישה) – אלה לא גומרים את החודש. אלה נוסעים באוטובוס. אלה מצויים באוברדרפט. אלה לא העניים, אלה מעמד הביניים הנמוך….

  • noam-lester  ביום 19 באוגוסט 2011 בשעה 7:33

    מבט נוקב ונכון על התופעה שמבלבלת רבים. תודה

  • אזרח.  ביום 19 באוגוסט 2011 בשעה 7:57

    הסברת יפה.

  • תמר בן יוסף  ביום 19 באוגוסט 2011 בשעה 8:32

    נכון מאד.

  • טלילה  ביום 19 באוגוסט 2011 בשעה 8:36

    בדיוק. תודה.
    ואז אלה ה"זעיר-בורגנים" לומדים לשאוף להמבורגרים ודילים ומכשירי חשמל שאפשר לזרוק אחרי שנה, במקום לפנסיה ולזכויות עובדים ולחינוך חינם…

  • oz  ביום 19 באוגוסט 2011 בשעה 8:46

    מאמר מעולה. תודה על הדברים היפים.

  • אבנר עפרת  ביום 19 באוגוסט 2011 בשעה 9:50

    תודה לכולם על התגובות.

    לאפי עמיהד –
    מובן שיש מעמדות בתחתית הסדר החברתי שחיים בעוני גרוע הרבה יותר ממה שתיארתי פה ואינם יכולים לרכוש לעצמם מותרות. הנקודה שרציתי להדגיש היא שגם צריכה אינטנסיבית אינה מעידה על רווחה או על בטחון כלכלי. שחיקתו של מעמד הביניים באה בד בבד עם צריכה כזו של מוצרי פנאי.

  • ויק  ביום 19 באוגוסט 2011 בשעה 12:45

    נכון מאוד, ויש לציין שחופשה משפחתית בחו"ל זולה מחופשה בארץ .

  • שאול סלע  ביום 19 באוגוסט 2011 בשעה 23:32

    מי שנמצא ב 3 העשירונים העליונים לא בהכרח יישאר שם לנצח

    אפשר להרויח 30000 שקל ברוטו בגיל 37 וליפול לשכר מינ ימום בגיל 48

  • חנה ליכט  ביום 22 באוגוסט 2011 בשעה 12:29

    Duane Hanson, Tourists II, 1988

  • עלמה  ביום 29 באוגוסט 2011 בשעה 18:21

    זה פוסט מעולה-מעולה! כל הכבוד יא אבנר יקר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: