ובכל זאת

בפינת רחוב בעיר העתיקה עומד איש עבה ומגלף דמויות בעץ. את אלו שכבר גמר הוא מציג בדוכן שלו, מזכרות מוורשה. הצלב נמצא שם, וגם וויטיליה, הגיבור הלאומי, ממלא מקום האל עלי אדמות, לשעבר, נושא עיניו השמיימה. ושורות-שורות של יהודונים קטנים ניצבים עליו, אוחזים כל אחד במטבע, או בשק של מטבעות, מעוטרים בפיאות לחיים מסולסלות.

"מה אתם חושבים על הפסלונים שלי?" שואל האיש אחרי שצחקנו וצילמנו. היא מתחמקת וטוענת שאינה יודעת פולנית. "מה אני כבר יכולה לומר לו? 'אתה אנטישמי מחורבן'?"

לך תישאר רציני בנסיעה לפולין. לך תנסה להיפטר מחזיונות של יערות קפואים, של צעדות ארוכות, של מסילות חלודות. לך תנסה לנסוע לפולין כמו בנאדם נורמלי. הרי אפילו כמה נערים קולניים במדי הצופים המנומרים שלהם חוזרים אליך לפתע בחלום הלילה.

בקצה שדרות ירושלים נדמה שהעיר נפרמת. הכביש מתרחב, הבניינים גדלים, מאווררי המזגנים נתלים מחוץ לחלונות. הארמון של סטלין תמיד שם, ומאחוריו מתגודדים ענקי הזכוכית והפלדה של רובע הפיננסים החדש. בכל פינה מחלקים ברושורים ומיני מבצעים והנחות. פה ושם מנקדת את המדרכה אדנית פרחים. אי שם ברווח שבין תחנת הרכבת המרכזית וארמון סטלין אנחנו עולים על חשמלית לכיוון צפון, עומדים, מצטופפים, מתנודדים ונאחזים.

שקטות ואחידות הן השכונות הצפוניות של ורשה, ישרות ומסודרות. עיבורי-העיר. עיבורים של אחרי מלחמה, מתוכננים עד מאולתרים, יצירי ההרס והדוחק לשכן במהירות המוני אדם. את הליקווידציה של חלקה הזה של העיר קיבל היטלר כמתנת יום-הולדת. וילי ברנדט, כך וכך שנים אחר-כך, כרע ברך מול האנדרטה, בכיכר הקרויה היום על שמו. בין לבין חזרו חשמליות לנסוע ובתים סתמיים ואחידים נבנו, לאכלס המון אדם רעב ורצוץ.

לא חולפים רגעים רבים ואנחנו מתרחקים מאותה פינה, חשמלית נושאת אותנו בחזרה אל מגדלי רובע הפיננסים של העשור האחרון. איפשהו באזור אמורים להימצא שרידי חומותיו של הגטו הגדול ביותר באירופה. "תן לי את הספר המביך" – כך אנו קוראים למדריך התיירים, ואני מנסה להבין את פשרו של אותו מבט החלטי וקצר-רוח, הנחוש לקחת אותי אל אותה חומה, למרות השמש השוקעת והאוויר המתקרר. "זה איפשהו כאן ברובע הפיננסים, ואל תצחק. אני לא אתפלא אם הם עשו את זה בכוונה".

"השכונות היהודיות הצפופות של צפון ורשה התפתחו מסביב לחצר. בין בניינים גדולים, מלבניים, מרובי קומות, היו במקרים רבים כמה חצרות פנימיות. בניין טיפוסי עשוי היה לאכלס יהודים רבים כמו שטעטל קטנה. לפני המלחמה הייתה החצר מיקרוקוסמוס של ורשה היהודית: ערב-רב של חנויות קטנות, בתי-מלאכה זערוריים, מרתפים דחוקים לעניים המרודים וכמה דירות מרווחות בקומות העליונות."

בתוך חצר פנימית שכזו עומדת החומה, בין הבתים. המגדל של סטלין מנצנץ באורות אדומים מלמעלה, שלא יתנגשו בו המטוסים במעופם. ומלמטה מהבהב נר, בגומחה שבקיר, שלא להפר את כללי הטקס. "אני תוהָה מה חש מי שגר כאן. מה חושב עלינו לדוגמא הבחור הזה שפתח לנו עכשיו את השער, או מה אנשים מרגישים כשהם רואים אותנו עם הספר המביך הזה, מחפשים את האנדרטה".

לא על כל אמירה צריך להגיב. לא כל משפט הוא הזמנה לדיון. לעתים הערות כאלו הן רק דרך לאוורר רשמים מעיקים, לעתים תפקידך רק להקשיב. לעתים את השתיקה אין צורך להפר. את כל זה אני מבין רק בערב, בחדר, בעודני אומר עוד משפט אחד, בניסיון לטאטא את כל אותן תשובות ארוכות שהשבתי במשך היום, את הבדיחות התפלות וההרצאות המלומדות, את כל הניסיונות לבטל הבדלי רקע ותרבות, ליצור לנו מראית-עין פשוטה, של שני צעירים המטיילים בפולין: "אני דווקא חושב שוורשה עיר מעניינת מאוד". "כן", באה התשובה מן הגוף המצונף, ואני מלטף בזהירות את הגב המופנה אליי, המתחיל לרעוד ולהיטלטל.

(רשימת המשך לזו מן השבוע שעבר. הקטע המובא למעלה במרכאות הוא ציטוט, בהשמטה קלה, מתוך הספר:Who Will Write Our History – Rediscovering a hidden archive from the Warsaw Ghetto, by Samuel D. Kassow, Penguin Books, 2009, p. 119)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מרית  ביום 26 באפריל 2009 בשעה 17:53

    סיפור אמיתי: לפני שנים הופעתי בביילסקו-ביאלה, עיירה שבה מתקיים אחד מפסטיבלי הבובות היותר גדולים ואבנגרדיים. העיירה הסמוכה היא אושוויצ'ים, כלומר אושוויץ.
    הסטודנטים לתיאטרון מאד אהבו את ההצגה שלי. הם ערכו לי מסיבה מיוחדת שבה הציגו קטעי תיאטרון בובות קצרים שיצרו.
    אחד הקטעים הציג את סיפור בלעם בעזרת בובות עץ עממיות של מלאך, חמור וכדומה. הכל היה בדיוק כמו בתנ"ך, רק בהבדל אחד קטן: המלאך לא רצה שהאתון תגיע לאושוויץ…
    גם בפולנית קראו לגיבור בלעם, או ליתר דיוק בַּלעם, בפתח, אבל הסתבר שהסטודנטים החביבים אינם מודעים בכלל למקור התנ"כי. הם מכירים את זה כסיפור-עם עם סלפסטיק של מכות לחמור וכו'.

  • עלמה  ביום 1 במאי 2009 בשעה 8:49

    כתוב כל כך נפלא, כרגיל.

    מעניין אותי לשמוע עוד על איך פולין בשבילך עכשיו, לעומת פולין של ה"מסע" בתיכון.
    אחד מתוצרי הלוואי הבעייתיים של הטיולים האלה, בעיניי, הוא האופן בו פולין הופכת להיות מזוהה עם ההשמדה באופן בלעדי (בפולין הייתה רק שואה, ושואה הייתה רק בפולין).

    רוצה לומר: יכול להיות שהישראלים מעדיפים למקם את השואה שם, לא רק בגלל שנותרו בארץ הזו השרידים החשובים של ההשמדה, אלא גם מפני שעדיין קצת מעדיפים לזהות אותה עם אירופה יותר "פרימיטיבית" ולא עם ה-אירופה ,שבה רוצים שופינג ותאטרון ומוזיאונים. זה קשור כמובן גם במניעים כלכליים, ובעובדה שפשוט יותר זול יהיה לשלוח את התיכוניסטים לשם מאשר ליעדים אחרים באירופה.

    האמת שאני לא מנסה להיות צינית, אלא לשאול בכנות. ובכל זאת, זה יוצא קצת ציני, תגובה אינסטינקטיבית לבחילה שמעוררים בי הטיולים השנתיים האלה לאושוויץ.
    איכשהו בכל ניסיון לדבר על הנצחת השואה, ועל הבעייתיות של זה מבחינתי בתוך מערכת החינוך בארץ אני מפנה לעצמי גב רועד, בשתיקה.

  • אבנר  ביום 2 במאי 2009 בשעה 18:49

    http://www.notes.co.il/ofrat/55775.asp

    מצפה לקרוא את תגובתך. נראה לי שעשוי להתפתח לנו דיון מעניין.

    שבוע טוב,
    אבנר

  • דורית  ביום 15 במאי 2009 בשעה 16:52

    לפני מספר חודשים נסעו הורי היקרים לפולין, להתחקות אחרי עקבות משפחתנו. באחת מהעיירות בהן ביקרו הם מצאו עצמם בפנסיון כלשהו, שמאחורי הדפלק בו התנוססה בגאון תמונה של אותו יהודי עם פאות הלחיים ושק הכסף. "זה," אמר להם בעל הפנסיון "זה דמות עממית, למזל טוב."
    זה כמובן לא נשמע לקבוצת התיירים הסבר מאוד משכנע, והם ניסו להימנע מקשר רב מדי עם בעל הבית במהלך שהותם במלונו. בכל זאת, בערב האחרון עלתה איכשהו עובדת היותם ישראלים. או אז חייך בעל המלון בחדווה והלך להוציא מהבוידעם את המסמכים שקיבלה אמו מיד ושם, המכירים בה כחסידת אומות עולם, והזמינם לארוחת ערב אצלה.

    תודותי נתונות לעלמה על שקישרה אותי ליומן שלך, גם אם זה באיחור. נהניתי מאוד מרשימותיך עד כה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: